סת גודין נחשב לגורו בעולם השיווק. ספריו מאד פופולאריים מזמינים אותו להרצות בכנסים מכובדים רבים. למיטב ידיעתי, אין לו רקע בחינוך, ואני מודה שעל פי רוב אין לי סבלונות רבה כלפי אנשי עסקים שפונים אל החינוך ומציעים פתרונות קלים לתחלואיו – פתרונות שבדרך כלל אין להם קשר של ממש לעולם בית הספר. במידה מסויימת זה מה שגודין עושה עכשיו – אבל משום מה, הפעם זה מוצא חן בעיני.
במאמרון חדש בבלוג שלו גודין מונה 27 תשובות לשאלה “לשם מה בית הספר?”. לפעמים התשובות שלו רציניות ולפעמים הן קלילות. על פי רוב הן נשארות פחות או יותר ברובד של סיסמאות. מתוך עיון ברשימה מורגש שהוא איננו מתבייש להגיד דבר והיפוכו. כדי להמחיש את סגנון הרשימה אני מביא כאן את התשובות הראשונות בה. לפי גודין, אלה התכלית של בית הספר:
- Become an informed citizen
- Be able to read for pleasure
- Be trained in the rudimentary skills necessary for employment
- Do well on standardized tests
- Homogenize society, at least a bit
- Pasteurize out the dangerous ideas
- Give kids something to do while parents work
- Teach future citizens how to conform
- Teach future consumers how to desire
האם אנשי חינוך יכולים ללמוד משהו מהרשימה הזאת? נדמה לי שכן, ונדמה לי שמה שאפשר ללמוד די חשוב. ברור שגודין משתעשע, יותר מרק טיפה, עם פרסום הרשימה. ובכל זאת, רוב הנקודות בה רציניות, או לפחות נחשבות ללגיטימיות אצל לא מעט אנשים. וזה עדות לכך שכמעט בלתי-אפשרי לדבר על “התכלית” של בית הספר. בית הספר אמור לשרת מטרות רבות, ולא פעם המטרות האלו סותרות זו את זו. וכך גם בנוגע לתקשוב. התקשוב יכול אולי לסייע בפיתוח אזרח העתיד, אבל עבור מי שרואה במיגורם של רעיונות מסוכנים תכלית של בית הספר, אותו תקשוב עשוי להיות לרועץ.
הגעתי לרשימה של גודין דרך מאמרון של טים סטאמר. סטאמר מציין שלפני שבוע הוא השתתף בכנס שבו נשאלה אותה שאלה לגבי התכלית של בית הספר. אין זה צריך להפתיע שגם בכנס לא הגיעו להסכמה על “תשובה”. אבל רשימה כמו זאת של גודין, שבאופן כמעט תמים מעלה סיסמאות ריקות לצד מטרות כבדות משקל, יכולה לעזור לנו להכיר בכך שאפשר אולי להכניס את התקשוב לתוך בית הספר, אבל לא נוכל לבחון את מידת ההצלחה שלו אם הוא לא יהיה קשור למטרה חינוכית מוגדרת.