לא, אינני מכור לבלוג שלי (אם כי אני בטוח שלא מעטים יטענו שאני משלה את עצמי). אבל לא קל להיות מנותק ממנו. ושלא יחשבו שאינני מוצא זמן לבלות עם המשפחה שלי – כמעט כל היום מוקדש למשפחה, לביקורים, לבילויים. אבל. אבל אני זקוק לרגעים של שקט, של מחשבה, ושל התמודדות עם אותם רעיונות שאני מצליח להציץ בהם, לקבל טעמיה קטנה, ולרצות להצטרף לדיון.
מהמעט שאני מצליח להציץ אני מתרשם שאחרים גם מנצלים את הקיץ לקצת שקט במרחב הבלוגי שלהם, אבל כמה עניינים מעניינים מאד צדו את עיני, ואני חש רצון להגיב, להרהר עליהן במרחב הזה, מפני שכבר מזמן סיגלתי אותו לעצמי כמחרב שבו אוכל לגבש את החשיבה שלי.
ויש, כמובן, בעיה נוספת. אין לי מחשב נייד איתי, והעברית שאני מצליח להקליד באה במאמצים לא כל כך קטנים. ברוב המחשבים אני מצליח לקרוא עברית ללא קושי, אבל הכתיבה דורשת מידה די גדולה של סידורים טכניים, עד שזה בקושי שווה המאמץ.
אי לכך, המאמרון הזה יעסוק רק בהרהור על הקשיים שאני חש בניתוק מהסביבה הבלוגית שלי, סביבה שכנראה באמת הפכה לחלק ממני. מותר לצחוק, או אפילו לרחם עלי, אבל נוכחתי לדעת שזאת המציאות.
יענקלאני ממש מבינה אותך בקשיי ההתנקתות מהמחשב, מהבלוג….אני מצפה כבר בכליון עיניים לחופשה שלי והתנתקות שלי כדי לעסוק בעניינים אחרים.et