בחודש מאי של שנת 2010 המרכז הלאומי לסטטיסטיקה חינוכית של ארה”ב פרסם דוח מקיף על השימוש בטכנולוגיות חדשות בקרב מורים. בדוח הזה למדנו ש-16% מהמורים דיווחו שהם משתמשים בבלוגים או בוויקיים בכיתותיהם “לעתים, או לעתים קרובות”, ושעוד 22% דיווחו שהם משתמשים בכלים האלה “לעתים רחוקות”. אולי האחוזים האלה נראים נמוכים, אבל הם דווקא מרשימים ביותר – כבר לפני שלוש שנים (הדוח התבסס על נתונים משנת 2009) כמעט 40% מכלל המורים בבתי הספר הציבוריים בארה”ב טענו שהם משתמשים בכלים החשובים האלה. אבל אם כך, היכן הפער שעליו רמזתי בתחילת המאמרון הזה? הפער הזה נמצא בייעוד החינוכי של הכלים האלה בידי המורים.
במאמרון חדש בבלוג המצויין שלה אודרי ווטרס מדווחת על מחקר חדש שנערך על ידי ג’וסטין רייך ואחרים ב-Graduate School of Education של אוניברסיטת הרווארד. רייך סקר את השימוש בוויקיים בבתי ספר בארה”ב. הוא מצא שעד היום בערך 180,000 ויקיים חינוכיים נפתחו על התשתית של PBWorks, אחת התשתיות החינמיות האיכותיות לוויקיים בחינוך. (ויקיים רבים אחרים נפתחו על תשתיות חינמיות אחרות, ולכן המספר הכולל של וויקיים בחינוך גדול בהרבה.) רייך ושותפיו סקרו אחוז אחד מכל אלה ומתוכם מצאו 255 שהם זיהו בוודאות כוויקיים של בתי ספר ציבוריים. החוקרים בדקו את הוויקיים האלה בנסיון לבחון לאלו מטרות חינוכיות הם משמשים. הם זיהו ארבעה שימושים עיקריים :
- סיוע בלוגיסטיקה הכיתתית
- פיתוח כישורים של שיתוף
- העמקת תובנות התלמידים והצגתן
- לימוד השימוש בטכנולוגיה לשם תקשורת
ללא ספק, כל אלה נשמעים כמטרות ראויות ביותר. אבל כאשר מנתחים את השימוש בפועל, הבעיות צצות.
ווטרס מסכמת את המחקר של רייך:
Reich found that wikis are being used across the curriculum — in English, math, science, and social studies classes, for example. But despite teachers’ claims that they used wikis to help develop student communication and collaboration skills online, just 1% of wikis were “Collaborative, Multimedia Performances of Understanding.” Some 40%, on the other hand, were “failed wikis, trial wikis, or teacher resource-sharing sites without student audience or participation.”In other words, despite being a tool that’s really designed around group collaboration, most wikis just aren’t used that way, if they’re used at all.
In general, our findings cohere with 30 years of educational technology research. There are a handful of teachers who make remarkable use of new technologies, but for the most part, when teachers adopt new technologies, they use them to extend existing practices rather than to develop innovative practices.
פוטנציאל- יש הרואים את העתיד? – לא בטוח !!!! , הרי בעתיד הקרוב כבר תלמידים ומורים לא יצאו מהבית .
אני נכנס למנהרת הזמן ובעוד 50 שנה אני מדמיין את מערכת החינוך כך :
התלמיד לומד בכיתה וירטואלית עפ”י רמתו ולא עפ”י גילו וברשת מנהלים דיאלוגים ודיונים ובמקביל התלמיד יכול לעבור ממקום למקום לאסוף חומר לקורא ולענות. המורה הוא רק מנחה לא תמיד הידע שלו מקיף יותר מאשר תלמידיו אבל המיומנות שלו גבוהה . החומר הנלמד מקיף את אורח החיים החדש , וכמובן את המיונות הסיסית של תלמידים כגול מתמטיקה , אנגלית ואזרחות וכו' . מה ביקשתי להתייחס בתייחסות קצרה זאת זה החשיבות האינטרנט בדרך לבית הספר הוירטואלי
קובי