הסיפור מוכר גם בחינוך

לא חסרים סיפורים על יזמויות שהיו אמורות לחולל שינוי אדיר בחיינו ותוך כדי כך גם לגרוף מיליונים. מוכר, למשל, הסיפור של Juicero, ששיווק מכונה להכנת מיץ טבעי יחד עם חפיסות ארוזות פרי או ירק. המיזם זכה להשקעות של כ-$120 מיליון, אך התברר שאף אחד לא באמת היה זקוק למכונה עם חיבור WiFi כדי להכין מיץ, וגם ששתי ידיים יכלו לסחוט את שקיות הפרי באותה יעילות של המכונה היקרה. מתברר שבעמק הסיליקון היו מוכנים לקפוץ על כל רעיון כדי לגרוף רווחים. אבל לא תמיד הפשלה מעוררת צחוק. הסיפור על Thenanos, שספר אודות התרמית שלה התפרסם בשבועות האחרונים, הוא הרבה יותר רציני.

יזמי Theranos טענו שביכולתם לחולל מהפכה במערכת הבריאות. הם התכוונו לעשות זאת על ידי בדיקת דם פשוטה ביותר שתוכל לזהות רשימה ארוכה של בעיות רפואיות. החברה הבטיחה שבאמצעות המכשיר שהיא מפתחת אפשר יהיה ליצור מערך רפואי יעיל, וכמובן בזול. המיזם גייס מאות מיליוני דולרים, אבל התברר שמדובר בהונאה. במשך 15 השנים שהחברה פעלה היא המשיכה לגייס כסף, אבל לא רק שהיא לא הצליחה ליצור את המוצר המובטח, באופן קבוע היא שיקרה על התקדמות הפיתוח. לא מדובר במיזם שלא הצליח, אלא בתרמית מלכתחילה. כזכור, ספר על הפרשה התפרסם לאחרונה, אם כי מחבר הספר, ג'ון קרירו (Carreyrou) חשף את הפרשה כבר לפני שלוש שנים.

הבלוג הזה עוסק בחינוך. למה שאכתוב כאם על פרשת Theranos? התשובה, כמובן, די ברורה. אמנם הסיפור של Theranos הוא סיפור די חריג, אבל לא חסרים מקרים שבהם מיליוני דולרים הושקעו במיזמים "חינוכיים" שהיו אמורים לחולל מהפכה. ופעם אחר פעם התברר שהצפייה להרוויח גברה על השכל הישר. לא, לא כל מיזם חינוכי הוא תרמית. יש משקיעים בחינוך שבאמת ובתמים חושבים שהם מפתחים מוצר שמסוגל לחולל את השינוי המיוחל. אבל פעם אחר פעם זה נעשה עם מינימום של ידע או נסיון חינוכי. מספר פעמים בעבר כתבתי כאן על החידושים לכאורה של טבלט ה-Amplify, על היומרה של Knewton להתאים חומרי למידה לצרכי כל לומד, ועל המהפכה של AltSchool שתביא בשורה לכולם. כל הדוגמאות האלו, ועוד, מתאפיינים בבטחון עצמי מופרז ובתחושה שרק בוגרי עמק הסיליקון שרכשו נסיון ביוזמות טכנולוגיות יודעים מה נחוץ לחינוך. ופעמים רבות אנשי חינוך שמחו ללכת שבי אחר המיזמים האלה.

לפני שבוע, באתר של Inside Higher Ed, ג'ון וורנר התייחס לסיפור של Theranos ולמקבילים שלה במרחב החינוכי. בין היתר הוא כתב:

The explanation for the failure of these ed tech ventures as well as Theranos is in the inherent disconnect between the customer and the user. Theranos was selling to Walgreens and Safeway, not the people whose blood would be tested. Both companies had a vested interest in buying into Holmes’ fraud. As reported by Carreyrou, Walgreens was terrified of losing the exclusivity to the Edison to CVS, a potential death blow to their hopes of overtaking their rival. Safeway had declining numbers in its core grocery business. Moving into health care could revitalize the bottom line.

לכאורה החינוך שונה. הרי המנהלים של מערכות החינוך אמורים להבין משהו בחינוך, ועל פי רוב הם דואגים לטובת התלמידים שלהם. אבל וורנר מזכיר לנו ש:

In the start-up world (including in ed tech), the true customer is the investor

בעולם הזה ההצלחה של מוצר זה או אחר נמדדת על ידי כמות הכסף שאפשר לגייס, לא על ידי האפקטיביות שלו בכיתה. וכל עוד שהמשקיע נשאר הלקוח המרכזי אנחנו עתידים לראות עוד כשלונות כאלה, ואם לא יותר גרוע.

5 תגובות בנושא “הסיפור מוכר גם בחינוך”

  1. זה אמור להיות מאוד אכפת לנו?
    אז יהיו משקיעים מסכנים שיפסידו מכספם, האם זה משפיע על החינוך? איך?

    1. כן, נכון אבל….גם זה לא מדוייק, כי אם עיר שלמה מחליטה לשים כ"כ הרבה כסף על מיזם חסר תוחלת חינוכית
      שמנהלים ומורים נטולי הבנה חינוכית-פדגוגית משקיעים גם המון שעות אדם לצורך הטמעתו בכיתות
      עבור תלמידים שאין לאף אחד מושג לאן זה מביא אותם…אז אנחנו בבעיה! ויש הרבה מדי כאלה…

  2. אני מבין את התופעה וכמובן זה מרגיז אותי. לצד זה ראוי לשים אצבע מדויקת יותר לאיך בדיוק נוצר הנזק כשנוצר. הקפיצה מהדוגמאות העסקיות לשדה החינוכי הינה גדולה מאוד ועשויה להסית אותנו מנקודה. האבחנה היתה על "
    inherent disconnect between the customer and the user
    מנקודת מבטי התמימה אולי מי שמחליט ומעורב הינם אנשי חינוך – וכך גם ציינת את ליאת – אם כך הקושי פה איננו תקשורת לקויה עם הלקוח או דילוג עליו אלא שהלקוח לא יודע מה הוא רוצה ומה הוא צריך. זאת בעיה עמוקה בהרבה וחריפה בהרבה מעניין הקסמים והאשליות שחברות עסקיות מוכרות. כשהלקוח לא יודע מה הוא רוצה וצריך לא כל כך משנה מה מוכרים לו.
    "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס
    "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." – אמר החתול
    "לא אכפת לי כל כך לאן. – " אמרה אליס
    "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.

  3. תודה על ההערות. אני אהיה האחרון להגיד שכל מה שאני כותב באמת ברור ובהיר. זאת ועוד – לא פעם הכתיבה לבלוג נעשית על מנת להבהיר דברים לעצמי. לאור כל זה, הגיוני שלא הצלחתי למקד מספיק את הנושא. אנסה לשפר.
    הסיפור של Theranos הוא סיפור של הונאה ושל תרמית. מהבחינה הזאת, הוא איננו דומה לדוגמאות הרבות מדי של יזמויות כושלות בחינוך (לרוב יזמויות הקשורות לתקשוב). גם כאשר אלה אינן מצליחות, ואפילו כאשר מלכתחילה צריך היה להיות ברור שהסיכוי שלהן להצליח היה די קטן, אינני טוען שמדובר בהונאה.
    גיל צודק – כאשר קברניטי החינוך אינם יודעים לאן הם באמת רוצים להוביל את החינוך ואת הלמידה, קשה לקבוע אם מה שעושים מוצלח או לא. (וכאן אני מוכן להודות במידה לא קטנה של אשמה – הן מפני שלא הצלחתי לשכנע את המערכת שהגישה החינוכית שלי היא הרצויה, והן מפני שלא היטבתי להבין שהחינוך חייב להיות קואליציה ופשרה בין גישות שונות ולכן לא רצוי להתבצר בגישה אחת בלעדית.)
    אבל עיקר הדברים שלי היו מכוונים לכך שלמרבה הצער הלקוח של היזמויות התקשוביות הוא, כפי שוורנר כותב, המשקיע. יותר מדי יזמויות וכלים חדשים למיניהם חודרים לחינוך לא מפני שאנשי חינוך רואים בהם כדאיות לימודית, אלא מפני שמשקיעים רואים בהם כדאיות כלכלית. דווקא זאת הכוונה של וורנר כאשר הוא כותב על "the inherent disconnect between the customer and the user" – המשתמשים הם המורים והתלמידים, אבל הלקוח הוא המשקיע, והוא (שוב למרבה הצער) נותן את הטון.
    אני מודה, אין לי "פתרון" למצב הזה, אבל לפחות אני יכול (כמו הכלב שנובח על השיירה העוברת) להתריע.

    1. ג'יי אני בודאי מזדהה גם עם בלוג כאמצעי לחשיבה עצמית גם בזכות ההתראה גם אם איננו מציעים פתרון וגם מסכים שהרבה מונע מכיוונים לא רלוונטים.
      אני מתרגז ומתוסכל כמוך מהנחיתות שקיימת לאנשי חינוך מול האלגנטיות, הכסף והעוצמה של כוחות אחרים. אני חושד – ואני חושב שגם פה אני מרגיש בדומה אליך – שחלק מן התסכול שלי נובע מההבנה שאני אשם בנחיתות הזו. שלא הצלחנו ליצוור תאוריה, תורה, פרקטיקה, הבנה של מה צריך להיות. או בשפה יותר מקצועית של מה העקרונות, הכלים והשיטה באמצעותם אנו (כל בית ספר ומורה ועיר וכו) אמורים לבחון את מה שמוצע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *