אי לכך, רצוי שבשלבים הראשונים של השימוש שלהם בארץ, הלוחות האלה יגיעו לידיהם של מורים בעלי תפיסה הבנייתית חזקה. בדרך הזאת יש סיכוי שדפוסי השימוש שייווצרו יהיו דפוסים של שיתוף התלמידים בלמידה, ולא גירסה טכנולוגית משופרת של מורה שכותב על הלוח ותלמידים שצריכים להעתיק את מה שמופיע שם. בגלל זה שמחתי לקרוא את הדיווח הראשון של ראובן וורבר (באדיורשת) על הטמעת לוח חדש בבית הספר נווה חנה. זה בוודאי דיווח ראשון מתוך סידרה, ואני מצפה שהדיווחים האלה ישמשו חומר גלם עשיר בעברית למורים נוספים שיקבלו לוחות כאלה בבתי הספר שלהם, וישאלו את עצמם “מה עכשיו?”. רשת של מורים שבוחנים את היכולות של הכלי, ומדווחים על הנסיונות שלהם, בוודאי תתרום להטמעה מוצלחת של הלוח.
מראובן למדתי שבאנגלית כבר קיימת רשת כזאת – קהילת נינג בשם The Interactive Whiteboard Revolution. (בקהילה 275 חברים, אבל אינני יודע כמה מהרשומים משתמשים בלוחות בכיתה, וכמובן שלא כל הרשומים פעילים.) ראובן מביא סיכום משיחה שהוא ערך עם מקים הרשת, כריס בטצ’ר. בטצ’ר (שכתב ספר על הלוחות האלה בחינוך) מתאר תהליך הטמעה שלמען האמת נראה די סטנדרטי – תחילה שימוש בלוח לעשות “דברים ישנים בדרכים ישנות”, בהמשך שימוש כדי לעשות “דברים ישנים בדרכים חדשות”, ולבסוף, שימוש שאפשר לכנות אותו “דברים חדשים בדרכים חדשות”. (הניסוח כאן דומה מאד לניסוח על הטמעת התקשוב באופן כללי של ג’ף אוטכט שעליו כתבתי כאן לפני שנה.) כמובן שניסוח כזה, נכון ככל שיהיה, איננו תורם הרבה. הפרטים הקטנים הם מה שבאמת מעניין, ולא ההכללות. אבל בדיוק בגלל זה טוב שראובן מתעד את השימוש בלוח בבית הספר שלו – זאת הזדמנות עבור כולנו לעקוב מקרוב אחר התהליך, וללמוד מהנסיון של אחרים.
שלום ג’יי->ושוב חוזר הפזמון והטכנולוגיה (או אנשי השיווק המובילים אותה), מצליחה למשוך את הפדגוגיה באפה ולהובילה למחוז חפצה. >בעיני, הבעיה איננה ממוקדת בסדר העדיפות הלקוי של ההשקעה הכספית. ברוב המקרים, כסף זה מגיע מתרומות חיצוניות, וזכותם של התורמים לקבוע את יעוד תרומתם. אסור לשכוח שמעבר להשקעה הכספית, מדובר בהשקעה גדולה באנרגיות אנושיות, וכאן הבעיה האמיתית בהסטת המערכת מהכיוונים הנכונים.>“מורים בעלי תפיסה הבנייתית חזקה” יצליחו ליצור שעור מעניין גם עם לוח וגיר, אבל לצערנו, אלה לא הרוב. השקעת האנרגיות והזמן בהטמעת הכיוון השגוי, ולו רק כדי להצדיק את המהלך, יצרו רגרסיה, ואנחנו נמשיך להתלונן למה התקשוב החינוכי לא מתקדם.>אלישע
מניסיוני הקצר בתקשוב חינוכי נוכחתי כי הבעיה העיקרית בהכנסת טכנולוגיה לבית הספר היא העדר הכנה של מורים לשיעורים שבהם נעשה שימוש באמצעים טכנולוגים. אין בעיה להלהיב את המנהל/ת באפשרויות הגלומות בכלים ואין בעיה בארגון של מספר מפגשי הדרכה לשימוש בכלים. מורה שלא יערך נכון לשיעור – יפספס אותו ואת התלמידים.