על פירושיה השונים של "למידה מותאמת אישית"

כאשר מתייחסים ל-"למידה מותאמת אישית" אפשר להתרשם שמדובר בגירסה חדשה של חכמי הודו העיוורים והפיל. כל מי שמנסה להגדיר מהי "למידה מותאמת אישית" נוגע בפן שונה של המונח ומשוכנע שהוא תפס אותו במלואו. זה קורה גם לי, אם כי אני כמובן משוכנע שתפיסתי את המונח היא אכן הנכונה. נסיון לעשות קצת סדר בבלגן לא יכול להזיק. עם זאת, נדמה לי שבסופו של הנסיון הזה במקום שאצליח להבהיר אני רק אוסיף בלבול. אבל גם זה משהו. בנושא מורכב כזה מי שמתיימר להביא פתרונות משלה את עצמו. אני מקווה שלפחות אוכל להצביע על כמה מההיבטים שהופכים את הסוגיה לבעייתית.

אם נחפש את התפיסה הקלאסית של ההתאמה האישית בחינוך נדמה לי שנמצא אותה במורה הפרטי של בני האצולה. אריסטו, שהיה המורה הפרטי של אלכסנדר מוקדון, הוא בוודאי הדוגמה המוכרת ביותר. החונך האישי מופיע בעוד סיפורים רבים, לדוגמה באגדה על המלך ארתור שהוכשר למלוכה על ידי הקוסם מרלין (אם כי לפחות בגירסה של E.B. White ארתור לא היה מודע לייעודו). בימיו המוקדמים של שילוב המחשב לתוך מערכות החינוך חלק מההבטחה של מערכות כמו PLATO היה שהן מסוגלות להציע לכולם את מה שבעבר רק העשירים יכלו לקבל.

אבל ההדרכה האישית הזאת הניחה, כהנחת יסוד, שהמורה הממוחשב "יילמד" את מה שהמערכת החינוכית קבעה שהתלמיד צריך לדעת. במקרים של בני האצולה יתכן שזה באמת היה המצב. הרי הנסיך היה צריך ללמוד למשול, וסביר להניח שזה גם מה שהוא רצה ללמוד. אבל כאשר מערכות חינוך נפתחו לכלל האוכלוסייה בחברה ההמונית (ואולי גם הדמוקרטית) כבר לא היה מצב של התאמה "אישית". המדינה קבעה מה הדור הצעיר צריך ללמוד, וההתאמה האישית לא היתה התאמה לרצונות של הלומד, אלא התאמה לקצב וליכולת הלמידה של הפרט. ההתאמה לא שירתה את הלומד כך שהוא יוכל לכוון את הלמידה של עצמו. במקום זה היא שירתה את המערכת שנעזרה בה כדי להקנות את הידע הדרוש לכמה שיותר לומדים ביעילות המקסימלית.

כאשר ההתאמה האישית פגשה את הדיגיטאליות (ללא קשר לחינוך) היתה קריצה כלפי הדמוקרטיזציה של הנגישות למידע. היה נדמה שמתרחשת חזרה להתאמה לרצונות של הלומד. די להזכיר שאחד ממנועי החיפוש הראשונים נקרא Ask Jeeves. השם הזה רמז על מטפורה של שוויון הזדמנויות. מעכשיו כל אחד, ללא קשר לרמתו הסוציו-אקונומית, יכול לקבל משרת פרטי בדיוק כמו אצל העשירים. זה המשיך לבוא לביטוי במערכת ההמלצות של Amazon, ו-Netflix הרחיב את הגישה הזאת לתחומי בידור נוספים. לפחות למראית עין ההתאמה האישית של החברות האלה היא התאמת ההיצע לרצונות שלנו. נוצר עבורנו משרת אישי שפעל ללא לאות כדי לאתר את מה שעשוי לעניין אותנו. קשה להתלונן על שירות כזה, וכזכור בשנים הראשונות של אמזון מעטים מאיתנו היו מודעים לבעייתיות של איסוף המידע אישי שהיה דרוש על מנת שהשירות הזה יוכל למלא את ייעודו.

אבל מה שמתאים לשוק הצריכה איננו בהכרח מתאים למערכת חינוכית. שמחנו שאמזון ידע להתאים בין הרצונות שלנו כקוראים לבין ההיצע האדיר שבקטלוג שלו. זה רחוק מבטוח שהיכולת של מערכת חינוכית להתאים חומרי למידה לקצב הקליטה של כל תלמיד משמח באותה מידה. הרי התאמה אישית לקצב הלמידה, תוך קביעה מראש של מה שכל אחד צריך ללמוד, איננה נותנת ביטוי לבחירה. הקול של הרוב הגדול של חסידי ההתאמה האישית במערכות חינוך היה "קול אמזון", אבל הידיים היו ידי מערכת נוקשה שהעמידה כמטרה אחידות בהישגים. כפי שאליוט סולוואי וקתי נוריס ציינו במאמרון שהם פרסמו לפני מספר שבועות:

Actually, personalized learning – the kind where machine learning feeds students their next bite of information — is actually personalized instruction

נדמה לי שמעטים יפסלו לגמרי את השימוש בכלים דיגיטאליים כדי לנתח את הצרכים הלימודיים של התלמיד, אבל מדובר כאן במידה, ובדרך שבה זה נעשה. הצילומים הצבעוניים והחביבים של כיתות של רשת Rocketship אינם יכולים להסתיר שמה שמתרחש בכיתות האלו היא "הוראה מותאמת" שמטרתה היא להבטיח שהתלמידים יצליחו במבחנים. הלמידה ה-"אישית" שמתבצעת בכיתות האלו, במקום להעמיד את התלמיד במרכז הופכת את התלמיד למוצר. יש כאן דוגמה מצויינת לאותה "התאמה" שסולוואי ונוריס מבקרים. הבעיה היא שרבים מאלה שדוגלים בהתאמה אישית באמצעות התקשוב רואים ב-Rocketship מודל חיובי.

ולמרבה הצער, נדמה לי שהצלחת ההתאמה האישית של Netflix מסייעת לתפיסה הזאת. לפני כתשעה חודשים ציטטתי כאן ממאמר של גרט ביאסטה (Gert Biesta) משנת 2005 – Against Learning. על אף הכותרת של המאמר שלו, ביאסטה לא התנגד ל-"למידה". מה שהפריע לו היה התהליך שכבר אז הוא הבחין בו של השתלטות השוק על הלמידה. הוא התריע שבמקום שאנשי חינוך יהיו אחראים לקבוע כיצד נכון ורצוי לקדם את תלמידיהם, זירת הלמידה נעשית לשוק שמציע מרכול מגוון וכל אחד בוחר מה מתאים לו. ביאסטה טען ש:

Parents send their children to school because they want them to be educated, but it is up to the professional judgement and expertise of the teacher to make decisions about what this particular child actually needs. Here lies a fundamental difference between what we could call the market model and the professional model. (ע. 59)

יותר מעשור אחרי המאמר הזה אפשר לראות עד כמה מודל השוק השתלט על החינוך. הרי היום כאשר מדברים על "למידה מותאמת אישית" (ולא על "הוראה מותאמת אישית") הדרישה היא ליצור מערכת בחירות דוגמת Netflix שמצליח לבטל את המקצועיות של איש החינוך. אני חושש שהחיבור של "הוראה מותאמת אישית" שמסתווה כ-"למידה" עם "שוק" הלמידה על בסיס כמו Netflix אינו מבשר טובות ללמידה שאני מאחל לה.

3 תגובות בנושא “על פירושיה השונים של "למידה מותאמת אישית"”

  1. אכן ג'יי, צפית את הקושי מראש. הייתי מבולבל לפני ונשארתי אחרי. אבל כנראה יש "שם" בלבול שראוי לארגן אותו כך שנבין לפחות מה אנחנו חושבים ורוצים.
    אני כרגע מתרכז בלהבין את המידע בפוסט עצמו שגם אותו אני לא מצליח לארגן
    הקוסם מרלין – מי הבוחר פה? הקוסם? האב?
    אריסטו- מי פה הבוחר? המורה אריסטו או אלכסנדר מוקדון.
    אמזון ונטפליקס ברור- הצרכן (התלמיד) בוחר
    אנשי חינוך מול שוק – שם לא הבנתי. השוק מייצג את הצרכן שהוא מי? התלמיד ההורה? זה דומה לאריסטו, למרילין? והמומחים זה מערכת החינוך עם תוכנית הלימודים ובגרות המאלצת או שמא יש פה קריאה לצאת מחסות המדינה ושרוחו החינוכית של כל מורה/בית ספר תחליט?
    הלכתי לגמרי לאיבוד

  2. אכן, יש נטייה לחבר הרבה מונחים שלעיתים מתערבבים זה בזה ומבלבלים. התמונה שצרפת מזכירה לי את ההתלהבות ממעבדות המחשבים, לצערי עד היום, שבהן כל ילד יושב בנפרד ועובד על תכנים שנמסרו עבורו ברמת לימוד המתאימה לו – "למידה מבוססת כשירויות", במיוחד במתמטיקה, באנגלית, הבנת טקסטים ומיומנויות שונות. אולי במקצועות אלה זה כן מתאים…אני לא רוצה לפסול על הסף ואין לי תשובה חד משמעית.
    היום, מטריד אותי שאף אחד לא מדבר עם אף אחד, והמורה הופך לטכנאי. האם סביבות כאלה בחסות הטכנולוגיה הן 'פדגוגיה חדשנית', כפי שרבים חושבים? כאשר מדובר בעצם בחוברת לימוד משוכללת המחלקת את הכיתה להקבצות, ממיינת את התלמידים ומפרידה אותם זה מזה (גם אני הייתי חלק מהמפעל הזה פעם…).
    אישית אני מעדיפה לקשר את הלמידה הזו למשנתו של דיואי אשר מדגישה את הרלוונטיות והערך ללומדים, את הסביבה המגוונת ובהחלט שיש בה עקרונות של בחירה, כפי הלמידה הצומחת ברג'יו אמיליה, או בנייה של תכנית לימודים אישית, שיש לה קשר גם למטרות הכלליות של תכנית הלימודים (לא חושבת שצריך לזרוק אותה…).

    אז כרגע אני מנסה לחשוב על השאלה האם וכיצד פרסונליזציה בלמידה, שיכולה להיות חיובית, בכל אחת מהפרשנויות שתרצו, יכולה לחיות בכפיפה אחת עם שיח, עם למידה שיתופית ושיתוף פעולה בכלל כערך ? או שהן מנוגדות?

  3. למידה והוראה כמוסכם על כולנו הם ענין מגוון ועם הרבה צבעים. מכאן שגם פרסונליזציה מתייחסת לדברים שונים ומשנה פניה מדבר לדבר וגם בתוך אותו הדבר.
    המשפט ראשון מעורפל כשם שהתייחסות לפרסנוליזציה כתימה אחת היא מעורפלת. לכן נדמה לי שהצבה של שוק מול מחנכים זו כשלעצה אמירה כללית מאוד שאינני מבין את טיבה ללא פירוט ברור של מה מציע השוק ולמה ומה רוצים המחנכים ולמה ואיפה זה עשוי להתנגש והאם.
    יכולה להיות פרסונליזציה בתרגול ואימון וזה יכול להיות מצוין ויעיל ופדגוגי וזה כנראה יהיה מאוד לא מצויין אם זו תהיה כל הלמידה. הפרסונליזציה הזו (ואני מתייחס כעת לזו של התרגול) יכולה להיות כפויה על התלמיד על ידי בית הספר והמורה ואפשר גם שהתלמיד יפעל ב-"תוכה" על פי בחירתו וכל עוד זה מתאים לו ומסייע לו ותוך שהוא משתמש באפשרויות השונות על פי בחירתו. מרחב האפשרויות רק בנושא פרסונליזציה של התרגול נע בין בחירת תלמיד לבחירת מורה כשהבחירה עצמה יכולה להשתנות במימדים שונים: בחירה בדרך ההוראה, בחירה בסדר ההוראה, בחירה בתוכן ההוראה. כלהמגוון הזה מתייחס לתרגול בלבד. הוא בודאי לא פחות רב גוני כאשר מדובר בפרסונליזציה של "חקירה" או "רכישה".
    בקיצור אי אפשר להבין מה רוצים, מי רוצה מבלי לרדת לרמה מפורטת יותר.
    אני אישית מנסה להבין מה ה"שוק" מציע כשהוא אומר פרסונליזציה. מה הטכנולוגיה עכשיו מציע בתחום הזו (לעומת למשל מה שהציע בעבר) האם זו פרסונליזציה של האימון, תרגול ורכישה שדוגמתה ראינו הרבה בעבר? האם יש תחכום ומאפיינים חדשים בפרסונליזציה כתוצאה מחידושי הטכנולוגיה, המחקר, הביג דאטא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *