צעד קטן (ואולי לא כל כך קטן) בכיוון הנכון

אחרי מספר לא קטן של עריכות, המאמרון הנוכחי הזה הצטמצם עד למאמרון יחסית קצר. ספק אם מישהו יתלונן על כך. בתחילת הכתיבה מצאתי את עצמי מתאר את ההיסטוריה של ההשגחה הדיגיטלית במבחנים, אבל הבנתי שתיאור כזה מיותר היות וסקרתי את הנושא הזה באופן די ממצה לפני כמעט שנתיים – כאן ו-כאן.

במאמרונים ההם כתבתי על החדירה לפרטיות, ועל כיצד ההשגחה האלגוריתמית (ולפניה האנושית דרך מצלמת המחשב) יוצרת אצל הנבחן את התחושה שהוא נמצא, באופן תדיר, תחת עין פקוחה. לדעת רבים ההשגחה הזאת מניחה, מלכתחילה, שמטרת הסטודנט איננו להבחן ביושר ובאופן לגיטימי אלא שהוא מחפש דרך לרמות. לא התכחשתי (או לפחות לא באופן מלא) לכך שיש סטודנטים שמחפשים דרכים לרמות, אבל ציינתי שלדעתי הנזק אשר בהשגחה מרחוק, ובמיוחד האלגוריתמית, עולה בהרבה על היתרונות.

ביוני של 2021 כתבתי שוב על נושא ההשגחה במבחנים, וציינתי שמספר מוסדות להשכלה גבוהה החליטו לבטל את ההשגחה האלגוריתמית ובמקום זה להביע אימון ביושר הסטודנטים. אבל לעומת זאת הוספתי שהחברה הסינית שפיתחה את TikTok משווקת מנורת שולחן ביתית שמצלמת את הילד שיושב לידו ומעבירה מידע על מה שהוא עושה להורים. במילים אחרות, לצד האימון של מוסדות מסוימים, הטכנולוגיה “מתקדמת” לקראת פיקוח עוד יותר צמוד ופולשני.

אבל כפי שכבר ציינתי, כל זה כבר ישן. מה שחדש הוא פסק דין של בית משפט פדרלי במדינת אוהיו שעליו דווח לפני שבועיים ב-Chronicle of Higher Education (בנוסף לדיווחים נוספים). סטודנט באוניברסיטה במדינת אוהיו תבע את האוניברסיטה שלו על חדירה לפרטיותו ועל הפרת הזכות אשר בחוק להיות מוגן בפני “חיפושים בלתי סבירים”. התביעה הוגשה בעקבות זה שבתחילת מבחן הסטודנט נדרש לסרוק את חדרו עם מצלמת הטלפון שלו כדי שההשגחה תוכל לוודא שאזור המבחן “נקי”. השופט פסק ש:

room scans — a component of many online-proctoring services — violate the Constitution.

להגנתה, האוניברסיטה טענה שסריקת החדר נחשב נוהג סטנדרטי בהשכלה הגבוהה והשעל פי רוב הסטודנטים מסכימים לבצע אותה. אבל כזכור השופט פסק לטובת הסטודנט. בנוסף, השופט ציין שהאוניברסיטה לא הגישה ראיות לכך שסריקות מהסוג הזה באמת מסייעות למניעת הרמאות.

ביסודו של דבר המשפט הזה נותן ביטוי לתפיסות חינוכיות שונות ואף מנוגדות. אפשר, למשל, לטעון במידה לא קטנה של צדק שאף אחד איננו מערער על כך שעל מנת להעריך סטודנטים בצורה נאמנה בעת מבחן חשוב לוודא שזה באמת הסטודנט עצמו שנבחן ושהוא איננו נעזר באמצעים שיאפשרו לו, בדרך זאת או אחרת, לרמות. אבל מאחורי ההסכמה הכללית הזאת יש בכל זאת ויכוח סביב השאלה אם המבחן הוא בכלל הדרך הנאותה להעריך למידה. בתקופת הקורונה הוויכוח העקרוני הזה ננטש ובמקומו כמעט כולם התמקדו בשאלות הניהוליות של שמירה על תואר המידות בעת המבחן.

ואולי עכשיו אנחנו עדים לתזוזת המטוטלת בכיוון השני. בעיני חלק נוסף של פסיקת השופט מהווה תפנית חשובה וחיובית בפרשה של ההשגחה האלגוריתמית. בכתבה ב-Chronicle אנחנו קוראים:

The judge also wrote that online proctoring wasn’t the only way for the university to protect academic integrity. “Without question, other procedural safeguards would advance the same purposes — indeed, Cleveland State employs some of them,” he wrote. They include alternatives to tests, like assigning a final project or paper, which “might minimize or eliminate the need for remote scans.” Privacy advocates have also suggested open-book exams and honor codes.

במילים אחרות, השופט שקל את החדירה לפרטיות הסטודנט מול החשיבות של פיקוח על תואר המבחן ופסק לטובת הפרטיות. הוא גם העיר (בצורה די חינוכית שאני מודה די הפתיעה אותי) שקיימות דרכים טובות יותר, ופלשניות פחות, להעריך את הלמידה.

פסק הדין עצמו הוא ללא ספק צעד בכיוון הנכון. וכך גם דברי השופט שהדגישו את הערך החינוכי אשר באמצעי הערכה אחרים. לעתים קרובות מדי אנחנו מאפשרים לטכנולוגיה להכתיב לנו את סדר היום החינוכי. כאשר אנחנו עושים זאת אנחנו מוצאים את עצמנו עסוקים בשאלות של פיקוח בעת מבחן במקום לשאול כיצד אפשר ליצור דרכי הערכה טובות ואמינות יותר. תודה לשופט במשפט הזה שהראה לנו שאפשר להעמיד סדר עדיפויות חינוכי, ואנושי, יותר.

2 תגובות בנושא “צעד קטן (ואולי לא כל כך קטן) בכיוון הנכון”

  1. המבחנים ימשיכו להיות איתנו עוד הרבה זמן ומבחינתי זה בסדר.
    מה שפחות בסדר שמעריכים רק באמצעות מבחנים. אז נניח שנשנה ורק 50% מהערכה תהיה מבחנים. שינוי כזה הוא דרמטי ובמידה רבה בחזקת מהפכה: קונסטרוקטוביזם, למידה מבוססת פרויקטים/תוצרים וכל מיני דברים יפים ונכונים.
    עדיין 50% מבחנים. הגענו למצב שהיקפי העתקה שומטים את הקרקע מכל השיטה – זה לא בהכרח טיעון נגד מבחנים, בעיות לא פחות סבוכות תהיינה עם עבודות וכד. מבוי סתום. זה מגעיל לבלוש כך בתוך חדר של מישהו ומסתבר שגם לא חוקי, זה מגעיל לא פחות שזה היקף ההעתקות.
    הבעיה המרכזית בהעתקות איננה כי המעתיק שמקבל ציון גבוה מהמגיע לו אלא כי זה מקפח ונוזק את הלא מעתיקים. הם גם מקבלים ציון יחסי נמוך בהרבה מהמגיע להם וגם נתונים לחשד הכללי שאולי גם הם העתיקו.
    השופט נאור אבל אני עדיין במבוי סתום.

  2. מבחנים צריכים להיות דרך נוספת להערכת למידה ולא הדרך היחידה. מבחנים צריכים להתנהל ביושר על מנת שיוכלו לבדוק את מה שהם באמת בודקים. לצערי, יש צורך בבדיקות אמינות כאשר נבחנים מרחוק. אכן זה מעמיד את כלל הסטודנטים תחת עננת החשד, אך זה מאפשר יותר מהימנות לתוצאות המבחן.
    לצורך הויכוח, גם עבודות ופרוייקטים ניתן להעתיק/ לקנות/ להיעזר יתר על המידה. לצערינו היצירתיות קיימת גם במחוזות אלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.