מכל סידרותי השכלתי

בעבר הלא כל כך רחוק לא הרגשנו שאנחנו מוצפים בכמויות אדירות של מידע. כמו-כן, אותו מידע לא הגיע אלינו בקצב מסחרר כמו שקורה היום. ואולי עוד יותר חשוב, כאשר היינו זקוקים למידע מהמין, על פי רוב ידענו מה היו המקורות שעליהם יכולנו לסמוך – ספריות ואנציקלופדיות, למשל.

היום, הימים ההם נראים כאילו הם שייכים לעבר הרחוק. קשה לדעת על מי לסמוך, ואין לנו מפת דרכים שמנחה אותנו היכן, ובמה, לנבור בתוך שפע הידיעות. הצורך הדחוף במיומנויות מידעניות נובע מכך שהיום אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך בליל אדיר של מידע, כאשר הכלים המסורתיים שפעם שירתו אותנו כדי לעשות סדר בתוך הבלגן פשוט אינם עומדים במשימה. קשה לדעת למי להאמין. יש, אפילו, בני אדם שיונקים את הידע הרפואי שלהם מסדרות טלוויזיה כמו ER או האנטומיה של גריי. ואולי זאת בעצם דרך טובה לקבל מידע רפואי חשוב.

שילה וובר, ב-Information Literacy Weblog כותבת היום על מחקר של קרן קאיזר לבריאות – Television as a health educator. המחקר בחן את מידת ההשפעה של פרק של האנטומיה של גריי על ידיעותיהם/דעותיהם של הצופים. בשיתוף עם קאיזר, מפיקי תוכנית הטלוויזיה שילבו מספר ידיעות אודות הריון ו-HIV לתוך פרק של התוכנית. הידיעה המרכזית, שהוזכרה מספר פעמים בפרק, היתה שעם טיפול נכון, יש סיכוי של 98% שהתינוקות של נשים הרות הנושאות את נגיף ה-HIV יהיו בריאים ונקיים מהנגיף. משאלונים שהועברו לפני ואחרי הצפייה בתוכנית, האחוז של הצופים שסברו שהסיכויים ללדת תינוק בריא צמחו מ-15% ל-61%. הפרק של התוכנית שבמחקר עסק בנתון הספציפי הזה, ורק כלפיו, ולא כלפי נושאים אחרים הקשורים ל-AIDS שלא טופלו בפרק, נרשם שינוי משמעותי בדעות.

אין ספק שסדרות טלוויזיה הן מקור חשוב ומשמעותי לידיעות שלנו, אבל נדמה לי שעל פי רוב נהוג להניח שאותן ידיעות הן מוטעות וכוזבות. בבתי הספר איננו מנחים את התלמידים שלנו להאמין למה שהם רואים בסדרות שבהן הם צופים. אך מה לעשות, ואנחנו בהחלט מושפעים מהסדרות האלו, ולכן יש טעם לנצל את העניין בהם. (ציפי מוסרת לי שלפני יותר משלושים שנה בצפון אמריקה, חייהם של בני משפחה לא מעטים ניצלו על ידי ילדים שפעלו לפי מה שהם “למדו” מהצפייה בסדרות הרפואיות של אז.) אני מניח שחלקים נרחבים מה-“ידע” שלנו נרכש מסדרות טלוויזיה – לא רק בתחום הרפואה, אלא גם במשפטים, באכיפת החוק, בתקופות היסטוריות שונות, ועוד. כמו-כן, אני מניח שלכל הסדרות האלו יש יועצים מקצועיים שמשתדלים לדאוג לכך שהמידע המקצועי שמופיע בהן מהימן. אם פעם טענו שהצפייה בטלוויזיה מטמטמת אותנו, אינני בטוח שהטענה הזאת עדיין תקפה ביום.

אני מניח שבעקבות המחקר שעליו דיווחה וובר, קרן קאיזר תבקש להרחיב את שיתוף הפעולה שלה עם האנטומיה של גריי, ועם סדרות נוספות. לא אופתע אם נראה שיתוף פעולה דומה בתחומים נוספים. זה לגיטימי, ואפילו הגיוני, וזה בוודאי מנצל אמצעי תקשורת נפוץ לצרכים חיוביים. ובנוסף, זה מצביע על כך שהמידענות היא מיומנות הרבה יותר מורכבת מאשר לדעת על מי כדאי לסמוך כאשר אנחנו זקוקים למידע מהימן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *