פרסום הכתבה ב-Scientific American חופף ליום עיון בנושא “למידה בעידן הדיגיטאלי” שהירחון, והמו”ל החינוכי MacMillan (חברת אחות של הירחון) ערך לפני כמה ימים. הכתבה מאד קצרה. היא משמשת מבוא לאוסף כתבות בירחון שעוסקות בשינויים שטכנולוגיות דיגיטאליות מביאות לחינוך. עם כל הכבוד לירחון המכובד הזה, הכתבות האלו אינן מחדשות הרבה (אם בכלל). כתבת המבוא מביאה את דבריו של בכיר ב-MacMillan שמבקש לחדד את הדמיון בין תעשיית המוסיקה והחינוך:
“Technology has not revolutionized education yet,” said Mike Berlin, director of strategic initiatives at Macmillan New Ventures (a sister company to Scientific American). “Investment and technology are in place, but we’re fighting 200 years of inertia, and nobody knows exactly how it’s going to play out.” The key, he added, was to try to avoid mistakes like those made by the music industry on its road to iTunes. “This is a Napster moment for education,” he said. “It’s a big opportunity and an existential threat.”
ד’ארסי נורמן מגיב לכתבה ב-Scientific American במאמרון חדש בבלוג שלו. הוא מעיר הערה חשובה על השימוש במטפורה הזאת. נורמן מציין ש-Napster לא שיבש את “המוסיקה”, אלא את המודל העסקי של ההפצה של מוסיקה מוקלטת. עבור נורמן ההבחנה הזאת משמעותית, מפני שיתכן מאד שהטכנולוגיות הדיגיטאליות הנפוצות של היום אכן משבשות את המודלים העסקיים הנפוצים של הפצת תכנים חינוכיים, אבל אין זה בהכרח שיבוש של “החינוך”. לדעתו, בהתחשב בעובדה שתכנים חינוכיים רבים יקרים מאד, שיבוש הפצתם יכול להיחשב לברכה, אבל אין להסיק מהשיבוש הזה שהחינוך באופן כללי משתבש:
But these technologies aren’t disrupting education itself. That’s up to the teachers, students, and administrators. They’re the ones who need to figure out what to make of the transformative technologies and with having free (or nearly free) access to content and each other.
Education is not just about granting access to content. If it was, then we’d close every school and just let people go to the library. Education is about the activities we do with each other in our various roles, to build/connect/try/experiment/explore/create/etc… – these are things that build on content, but content itself is not sufficient for education.
רבים היום סבורים שהפן הזה של החינוך זקוק לשיבוש, ורבים מאלה שחושבים כך עולים על גל השיבוש בתקווה להרוויח ממנו. גם אם זה איננו לרוחי, זה לגיטימי. אבל טוב שנורמן מזכיר לנו שכאשר מקשרים בין השיבוש בחינוך לבין השיבוש ש-Napster חולל במוסיקה, מדובר בסך הכל בשיבוש בדרכי ההפצה, ולא בדרכי הלמידה שנמצאות ביסוד כל חינוך אמיתי.