התקווה שבבלוג – מבט על תלמיד

לפני כמה ימים כתבתי כאן על זריקת העידוד שקיבלתי מהקריאה במאמר של מורה באנגליה שלמרות חששותיו אימץ בלוגים והתחיל לשלב אותם בעבודה הלימודית של תלמידיו. הפעם, נשאב עידוד מהצד השני – מתלמיד שהציץ ונפגע, ומנסה לשכנע את חבריו שכדאי גם להם.

גם כאן, כמו עם המורה, רצוי לא להתלהב יותר מדי. מדובר בבלוג שקיים רק שלושה חודשים, ועד היום בעל הבלוג, תלמיד בן 15 בסקוטלנד, כתב רק כתבה אחת בכל אחד מהחודשים האלה. בימים ציניים יותר הייתי כותב שבעצם, מלבד ההבטחה, אין כאן שום דבר. אבל יש משהו בסגנון הכתיבה של הבלוגר הצעיר הזה שמעורר תקווה. בכתבה שלו מחודש דצמבר הוא מספר שתוך כדי שיעור מתמטיקה (שעליו הוא מדווח שהוא בוודאי ישכח מה שהוא למד בו), הוא פנה לחברו לספסל הלימודים וסיפר לו על הבלוג שלו:

I turned to the guy sitting next to me and told him about the Blog I wrote a couple of days before hand, and how there were people out there taking a serious interest in my opinion… which to be honest really surprised me. When I had finished the story there was a pause. He then asked me, “What’s a Blog??”… My only thought after that was if only he knew. If only he had discovered. Not just what a Blog is, but what a Wiki is, what an RSS or and Atom feed is. How it could benefit him. If only he had been taught…

המשך הכתבה ספוג בהתלהבות של גיל הנעורים, אבל למה לא? זה הרי לגיטימי, ואפילו הגיוני, לגמרי.

כזכור, מדובר בבלוג מאד חדש, וכידוע, בעולם הבלוגים, רבות ההתחלות על ההמשכים. יתכן ובעוד חודשיים הבלוגר הצעיר הזה יתלהב ממשהו (או אולי במישהי) אחר, וכבר ישכח מהבלוג. אבל משום מה, אין זאת התחושה הפעם. אהבתו העיקרית של הבלוגר שלנו היא גיטרה הבס, והוא אפילו פתח ויקי בו הוא התחיל (כן, גם כאן יש רק התחלה) לספר על נגני הבס שבעיניו ראויים לחיקוי. יש לו גם חשבון בדלישס (נכון, די ריק), וגם בפליקר (רק טיפה יותר פעיל), וניכר שהדחף לבדוק ולבחון את הכלים האלה די בוער בו. ולמה לא? הוא משוכנע שמה שמתחיל להיות טוב לו, יכול להיות טוב גם לאחרים:

I would like you to think about how it could be if school 2.0 was put into place… there are teenagers my age that could be in school not only learning about English, Physics or History, but gathering their own information about whatever aspect of that subject they need to know about, not only relying on that one person standing at the front of the class telling them how it is. They could be writing Blogs or making Wiki’s about what they have just learned about, and discussing it with others, not just from the same class as them, but from different parts of the world as them. What’s more is that it will all be there to refer to when exam time comes around. All the notes they’ve made, all the Blogs posts they’ve made and all the discussions they’ve had can all be accessed by typing in the URL.

אז אולי כל מה שדרוש הוא לחבר בין התלמיד הזה, לבין המורה מהמאמרון הקודם? ברור לי שזה לא כל כך פשוט, ושוב, קל מאד (ואולי אפילו מוצדק) להתייחס לכל זה בציניות. אבל מותר לפעמים גם לראות את חצי הכוס המלאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *