זה כבר היסטוריה עתיקה, אבל אצל התקשוב החינוכי הדברים כמעט תמיד חוזרים על עצמם, ולכן יש טעם להתחיל אי-שם בעבר. ב-2019 אמזון השיקה חנות לחומרי הוראה – Amazon Ignite. הרעיון היה פשוט – חנות ייחודי באמזון שבו מורים יכלו להעלות חומרי הוראה שהם בנו ולמכור אותם למורים אחרים. החומרים האלה היו צריכים לעבור בקרה בסיסית – כנראה מישהו באמזון שבדק ואישר שאכן מדובר בחומרי הוראה ראויים. אחרי הבדיקה, אם הם אכן עברו את הסינון, הם נכללו בתוך החנות ומורים אחרים יכלו למצוא, ולרכוש, אותם. אמזון, כמובן, גבתה לעצמה 30% מהמכירה, אבל עם המשכורות הזעומות של מורים קשה היה להתנגד לכך שלמורים טובים היתה דרך להגדיל קצת את הכנסותיהם.
אמזון כנראה אימצה את הרעיון של חנות לחומרי הוראה בעקבות ההצלחה של מיזם פרטי – Teachers Pay Teachers (TpT) – סביבה אינטרנטית שאפשרה למורים למכור חומרי הוראה שהם פיתחו. Teachers Pay Teachers הוקם כבר ב-2006, אבל נדמה לי שהוא נעשה ממש פופולארי רק סביב 2012. לפני שלוש שנים הוא נמכר ל-IXL Learning, חברה שמפיצה מגוון חומרי הוראה ונעשה לאגף צדדי שם. IXL Learning בעצמה מפיקה חומרי הוראה ו-TpT עוד קיימת כאגף בו, כאשר מורים עדיין יכולים למכור דרכה את חומרי ההוראה שלהם. טוענים שיש מספר מורים שהצליחו להרוויח מעל מיליון דולר דרך TpT, אבל אינני מצליח לאמת את הטענה הזאת. אמזון, מצידה, סגרה את Ignite ב-2022. היא כנראה גילתה שגם אם הפרויקט היטיבה עם כמה מורים, היא לא הגדילה את ההכנסות של אמזון, ולכן לא היתה סיבה להמשיך לקיים אותו.
אפילו בימי הזוהר של TpT היו טענות רבות כלפי איכות חומרי ההוראה שנמכרו דרכו. אני התייחסתי לנושא הזה כאן ב-2019. באותו מאמרון ציטטתי מסקירה שהוזמנה על ידי ה-Fordham Institute שביקשה להעריך את איכות חומרי ההוראה הרבים שעלו – הן ל-TpT והן לאתרי חומרי הוראה אחרים. כבר אז, כפי שדווח באותה סקירה, המסקנה היתה די עגומה:
Sadly, the reviewers concluded that the majority of these materials are not worth using: more precisely, 64 percent of them should “not be used” or are “probably not worth using.” On all three websites, a majority of materials were rated 0 or 1 on an overall 0–3 quality scale.
אין סיבה לחשוש שאמזון סגרה את Ignite בגלל האיכות הירודה של חומרי ההוראה שהועלו אליו. הרי ידוע שאמזון מוכנה למכור כל דבר כל עוד היא לוקחת את האחוז (המכובד) שלה. אבל המצב היום רק נעשה יותר גרוע. מתברר שכלי ה-AI משתלטים גם על חומרי ההוראה. נוצר מצב שבו אפשר להתגעגע לימים שבהם רק כשליש ממה שהועלה היה ראוי לשימוש. כבר לפני שנה, ב-subReddit המוקדש למורים, מורה אחד התלונן על איכות החומרים שהוא מצא ב-TpT:
Half the stuff I bought was low quality AI junk. The texts were barely comprehensible, had questions that couldn't be answered with the information provided, or had problems like incomplete word banks. … I spent more time fixing the trash I got than it would have taken to build it from scratch.
בערך עשרים מורים הגיבו לאותה הודעה ודיווחו שגם הם נתקלו במצב דומה.
יש טעם להוסיף שעוד בשנותיו הראשונות שבהן TpT עוד זכתה לפופולריות ולכותרות היתה בעיה של מקוריות: חומרים רבים שהוצעו למכירה לא היו של המורים שבנו אותם, אלא של משתמשים שהעתיקו חומרים של מורים אחרים וביקשו למכור אותם כשלהם. בקיצור, גם אם היה ערך מסוים ב-TpT, לא חסרו בעיות רציניות. בימים המוקדמים של האינטרנט החינוכי בישראל היה, אגב, פרויקט דומה ל-TpT, אם כי ללא מגמת רווח. "כלים שלובים" היה מיזם של סנונית שדרכו מורים הוזמנו להעלות חומרי הוראה משלהם ולאפשר למורים אחרים להשתמש בהם. כתבתי על זה באותו מאמרון משנת 2019. הרעיון היה מבורך, אבל מתברר שמורים בעלי חומרי הוראה איכותיים העדיפו לשמור אותם לעצמם, ואילו האיכות של מה שכן הגיע לפרויקט היתה ירודה.
לא המשכתי לעקוב אחרי TpT. ידעתי שהוא נמכר ל-IXL Learning, אבל לא ידעתי אם הוא מצליח לשמור על עצמאות, או אם מורים ממשיכים להעלות ולהוריד חומרי הוראה דרכו. גם לא ידעתי אם יש עדיין מורים שמרוויחים כסף דרכו. אבל דרך כתבה מתחילת החודש ב-Chalkbeat למדתי שהמצב רק מחמיר. בכתבה הזאת לילי אלטנבה (Lily Altaneva) מביאה דוגמאות רבות של חומרים שנמצאים למכירה דרך TpT שבאופן ברור הוכנו (אם זאת המילה) באמצעות ה-AI. הדוגמאות האלו מלאות בשגיאות צורמות. באמצע אוגוסט אלטנבה התראיינה לקטע של ABC News והקטע מציג מספר דוגמאות באמת מביכות.
המצב הזה איננו צריך להפתיע אותנו. ידוע, למשל, שנכון להיום חנות הספרים של אמזון מוצפת ב-"ספרים" שנוצרו באמצעות ה-AI. ואם אנחנו נתקלים ב-AI slop פחות או יותר בכל מקום, אין סיבה לצפות שבחינוך המצב יהיה שונה, גם אם היינו מקווים שיהיה אחרת.
קל לנו לבקר את ה-AI slop שמציף אותנו, ואת המורים שמתפתים להשתמש בו בכיתה. אבל ה-AI לבדה בוודאי איננה אשמה. פיסקה קצרה בכתבה ב-Chalkbeat מרחיבה את היריעה:
Teachers are expected to create a lot of material, sometimes on a time crunch or during the summer when they’re not paid, said Jeff Carpenter, an education professor at Elon University. That pressure to create instructional material leads them to turn to Teachers Pay Teachers or similar sites.
קל להאשים מורים ולבוא אליהם בטענות על כך שהם אינם משקיעים מספיק בהכנת חומרי הוראה טובים, ובמקום זה מוכנים, במקרה הטוב, לשלם עבור חומרים איכותיים של אחרים, ואילו במקרה הפחות טוב לשלם עבור AI slop או לפנות ל-AI בעצמם. אבל חשוב לזכור שהמורים האלה עובדים במערכות חינוך שבקושי מעריכות את עבודתם ומתגמלות אותם עוד פחות. וזה איננו משנה את הציפייה של אותן מערכות שהמורים יתייצבו בכיתה מידי יום מוכנים ללמד. במציאות הזאת קשה לבוא בטענות כלפי המורים. אמנם צחקתי וגם נחרדתי כשצפיתי באותם חומרי הוראה שמוצגים למכירה היום דרך TpT. אבל גם חשבתי – כמה חמור המצב יכול להיות כך שמורה ירגיש צורך לרכוש חומרים כאלה (ואולי לא יבחין בטעויות הכל כך גסות שבהם). הרהרתי על המציאות העגומה שבתוכה כל כך הרבה מורים עובדים והבנתי שבעיית ה-AI slop שחודר לתוך חומרי ההוראה היא אחת הבעיות היותר קטנות בחינוך של היום.
ה Ai לא עזר אבל הפעם הוא גם לא זה שקלקל.
איכות המורים היא המפתח