משום מה, אינני מופתע

בקושי התייחסתי כאן להודעה של האקדמיה של ח'אן בנוגע לאכזבה הגדולה של סלמן ח'אן כלפי השימוש המאוד דל ב-Khanmigo, צ'אטבוט ה-AI של האקדמיה. מתברר שתלמידים אינם מרבים (בלשון המעטה) להשתמש בו. ההתייחסות אז היתה בסך הכל בהערת אגב כחלק ממאמרון שהתמקד בנושא אחר. יתכן שבתקופה אחרת הודעה כזאת היתה זוכה למאמרון מלא – מאמרון שבו הייתי מביע שמחה לאיד, או לפחות הערה נוסח "אמרתי לכם". אבל ההיסטוריה של התקשוב בחינוך גדושה בהצהרות על מהפכה בחינוך שתתחולל באמצעות המחשב, או הדיגיטליות, או האינטרנט. והיום כמובן גם ה-AI אמורה לחולל מהפכה כזאת. המציאות, כמובן, אחרת. ברוב המכריע של המקרים במקום שהכלים האלה מצילים את החינוך, המהפכה המובטחת דועכת בשקט עד שהיא מתמקמת כעוד הערת שוליים אי-שם בהיסטוריה של התחום – עדות לעוד מהפכה בחינוך שלא התרחשה.

חשוב להזכיר שהציפיות כלפי Khanmigo באמת היו גדולות. ב-Ted Talk מתחילת מאי, 2023 סלמן ח'אן עצמו לא חסך מילים על מה שכלי ה-AI שלו יחולל. הוא הכריז:

But I think we're at the cusp of using AI for probably the biggest positive transformation that education has ever seen. And the way we're going to do that is by giving every student on the planet an artificially intelligent but amazing personal tutor. And we're going to give every teacher on the planet an amazing, artificially intelligent teaching assistant.

והיום? אמנם ל-Khanmigo יש עדיין אתר, וכצפוי אפשר למצוא בו שבחים על הכלי, אבל כבר לפני כשלושה חודשים, בכתבה ב-Chalkbeat (שציטטתי גם כאן) למדנו על האכזבה הגדולה שח'אן הביע כלפי השימוש הדל בכלי. הוא מצוטט שם, למשל ש:

For a lot of students, it was a non-event…. They just didn’t use it much.

באותה כתבה מופיעה גם הערה של ראש תחום החינוך באקדמיה של ח'אן שמסבירה את הכשלון של הבוט בכך שה-AI:

can only respond to students based on what they ask. And it turns out, she said, "Students aren’t great at asking questions well."

אפשר להגיד שזה היה די צפוי. דוח מחודש מרץ השנה של גוף שמבקש לקדם את השימוש ב-AI בבתי הספר היושב באוניברסיטת סטנפורד– AI Hub in Education – מציין ש:

As of October 2025 the AI Hub for Education Research Repository contained over 800 academic papers relevant to AI in K-12 education. Our review found that only a small subset (20 papers) produce strong causal evidence.

מתבקש לשאול מה מופיע ביתר ה-97% של המחקרים שבדקו את התחום. אם נסיון העבר הוא מדד, סביר להניח שהתשובה היא שבמידה רבה במקרה הטוב אלה עסקו במשאלות לב, ובמקרה הפחות טוב בהודעות לעיתונות מלאות בהבטחות, אבל עם מינימום של כיסוי מחקרי.

כמובן שלא רק אני לא הופתעתי. הרי עבור מי שאפילו קצת בקיא בהיסטוריה של התקשוב בחינוך הכתובת היתה על הקיר. נדמה לי שזה יכול להסביר למה אפילו כלי מבית היוצר של ח'אן, ללא ספק דמות חשובה ומאד מוערכת בתחום הטכנולוגיות בחינוך, זכה לכיסוי יחסית מצומצם באתרים שעוסקים בתקשוב החינוכי.

סביר להניח שלפני מספר שנים הייתי מקדיש לכלי כמו Khanmigo מאמרון שלם שמבליט את הכשלון של הכלי. אבל היום? כבר התרגלנו לכך שהבטחות כאלו אינן נוטות להתגשם, וסיומן הצפוי הוא "לא בנפץ, אלא ביבבה". לפני כשלושה חודשים דן מאיר (Dan Meyer) ב-Substack שלו התייחס לכלי והדגיש עד כמה הנפילה של כלי כזה משמעותי:

Khanmigo was raised with a silver spoon in its mouth, possessing advantages completely unknown to most other edtech chatbot startups. It had some of the earliest access to OpenAI’s generative AI technology. It had the backing of a hyperscalar in Microsoft and abundant cloud computing credits. It had the endorsement of national, state, and local officials. It had the phone number of some of the wealthiest people in the world. If Khanmigo died in spite of those advantages, what hope then should the rest of the edtech industry place in chatbot tutors?

ולפני שבוע ג'ני אנדרסון (Jenny Anderson) ומייק גולדסטין (Mike Goldstein) סקרו את הכשלון של Khanmigo בכתבה ב-The Atlantic, תחת הכותרת: AI Can’t Fix the Student-Motivation Problem. רצוי לשים לב גם לכותרת המשנה של הכתבה:

It turns out bots aren’t great teachers.

אותה כתבה גם מציינת את החשיבות של הפן החברתי בתהליכי למידה. על פרויקטים כמו Khanmigo אנדרסון וגולדסטיין כותבים:

Essentially, these ed-tech experiments have driven home what educators have long intuited: Learning is a largely social and relational enterprise, and bots have yet to replicate the value of a human touch.

לאור כל זה נדמה לי שברור למה לא חשתי צורך לכתוב כאן על עוד כלי דיגיטלי שהבטיח רבות ובסופו של דבר התרסק. אבל אם כך, למה אני עושה זאת דווקא עכשיו? על זה יש תשובה.

לפני מספר ימים, ביום חמישי ה-2.07.2026, כתבה קצרה על מהפכה בחינוך באמצעות ה-AI בבתי הספר בישראל שודרה במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 12. (כדי להקל על הצפייה העתקתי אותה ל-YouTube, בתקווה שאינני מסתבך עם בעיית זכויות.) בתחילת הכתבה הקריינות מוסרת לנו ש:

אתם צופים עכשיו בעתיד של מערכת החינוך. כל תלמיד ותלמידה יושבים מול מחשב שלומד אותם ומכיר אותם.

בהמשך, במה שנראה כהתכחשות מוחלטת לפן החברתי של הלמידה אנחנו פוגשים את שי פירון שמצהיר:

אנחנו נמצאים במהפכה גדולה בכל תפיסת החינוך. בשנים הקרובות אנחנו נעבור ללמידה שתאופיין בלמידה אישית של כל תלמיד ותלמיד.

ברור לי שלא ערוץ 12, וגם לא משרד החינוך, עוקבים אחרי המאמרונים שאני מפרסם כאן, ואינני מצפה שכך יעשו. אבל מההתלהבות של המשרד ושל הערוץ כלפי הבוט שמוצג בכתבה אני מתרשם שהם בכלל אינם יודעים מה קרה עם Khanmigo, או עם כלים רבים אחרים שהיו אמורים לחולל מהפכה בחינוך. נדמה גם שהם אינם מודעים למחקרים הרבים שמדגישים עד כמה הלמידה היא פעולה חברתית, ועל המגבלות החינוכיות הרבות אשר בצ'אטבוטים של AI. משום מה, אינני מופתע.