כאשר החינוך נעשה לשוּק

לקראת סוף חודש אפריל מספר מקורות דיווחו על מיזם מעניין של Arizona State University (ASU) – שימוש ב-AI כדי להפיק יחידות לימוד מותאמות אישית לכל מבקש (בתשלום, כמובן). כתבה ב-Chronicle of Higher Education מסבירה:

This month, the institution began piloting a new artificial-intelligence platform that, for a fee of $5 a month, purports to turn faculty lectures, slide decks, and quizzes into instant, personalized courses.

ASU מוכרת כאוניברסיטה שנמצאת בחזית השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות. לכן זה איננו מפתיע שהיא יוזמת פרויקט כזה. חומרי הלימוד שמרכיבים את הקורסים החדשים נלקחים, ומתומצתים, מחומרי הלמידה שנמצאים בתוך ה-LMS שלה (במקרה הזה Canvas). ה-AI "בוחרת" את הקטעים שתואמים את הקורס המבוקש ואורזת אותם, מוכנים ל-"למידה". בכתבה מסבירים ש:

The platform draws on existing ASU course materials — apparently scraped from Canvas — to generate short, modular lessons tailored to a user’s stated goals.

וכפי שדובר של ASU מסביר, המיזם, המכונה Atomic, מהווה חלק מתוכנית רחבת היקף שבוחנת דרכים חדשות להשתמש בתכנים דיגיטליים קיימים אל מנת להגיע ללומדים נוספים, ולא רק לאלה שרשומים באוניברסיטה לשם קבלת תואר.

מרצה לספרות אמריקאית ב-ASU שמצוטט בכתבה מספר על הנסיון שלו עם הכלי. הוא ביקש שהכלי יחולל לו קורס קצר בתחומו, ותוך שתי דקות ה-"קורס" הופיע. אבל הוא מדווח שהוא מצא בו שגיאות לא מעטות, ושהיחידות שהוא קיבל היו חסרות נרטיב קוהרנטי. לצד סרטוני ווידיאו, מצגות ובחנים הכלי גם הכין "מבואות" שבעיניו היו זבל. אין זה מפתיע שכתבה אחרת על המיזם באתר 404 Media ניסחה כותרת די חריפה:

University Professors Disturbed to Find Their Lectures Chopped Up and Turned Into AI Slop

המרצים שרואיינו לכתבה הזאת טוענים שהשימוש בחומרים שלהם להכנת ה-"קורסים" מאד לא מצא חן בעיניהם. הם גם טענו שקטעי ההרצאות או החומרים האחרים שלהם היו ללא הקשר, מה שגרם לערך לימודי ירוד מבחינה אקדמית.

ASU עצמה כנראה ציפתה לביקורת הזאת והיתה מוכנה עם "תשובה" לתלונה בנוגע לאיכות, או להעדר האוכית, שבקורסים (אולי צריכים לכנות אותם "קורסונים") שה-AI מחוללת. כמו אם מיזמים דיגיטליים רבים, גם במקרה הזה מסבירים שמדובר בכלי חדש שנמצא בהרצה, וכמו שקורה עם רוב יישומי ה-AI, יכולות הכלים הולכות ומשתפרות מיום ליום, כך שבקרוב סביר להניח שהתוצרים כן יהיו איכותיים. יכול להיות שזה נכון. אפילו ספקן כמוני מוכן להודות שהתפוקה של כלי AI היום איכותית בהרבה מלפני שנתיים, כך שבעוד זמן קצר הסיכויים טובים שהיא תהיה עוד יותר טובה.

ויש, כמובן, סוגיה נוספת – סוגיה שאיננה קשורה לאיכות הקורסים. אפשר לכנות את הסוגיה הזאת "של מי המידע הזה?". זאת איננה סוגיה חדשה. אם בעבר מרצה של קורס פעל בסביבה יחסית מבודדת, היום, בעידן הדיגיטלי, דרך פלטפורמות ה-LMS, וגם ברשת באופן כללי, חומרי הלמידה שמרצה פיתח זמינים לכל. כמו-כן, יש שפע של חומרי למידה בשלל הפורמטים, מטקסט פשוט ועד להקלטות וידיאו של הרצאות. כמעט בלתי-אפשרי שמרצה יחסום את השימוש בחומרים האלה וישמור אותם רק לעצמו. בנוסף, במקרים רבים חומרי הוראה שפותחו במוסד להשכלה גבוהה אינם רכושם של המרצים עצמם, אלא של המוסדות שבהם הם מלמדים. ובמקרים כאלה המוסדות רשאים לעשות עם החומרים האלה לפי ראות עיניהם. לאור זה, נדמה שללא קשר לאיכות התוצר, הפקת קורסים חדשים מחומרי ההוראה/למידה של המרצים על ידי כלי AI שפותח ב-ASU לגיטימית לגמרי.

קצת הופתעתי שבינתיים לא מצאתי התייחסות לסוגיה נוספת שבעיני נראית מרכזית. כבר בתחילת המאמרון הזה ציינתי שבדברי הפרסום של ASU האוניברסיטה טוענת שהכלי החדש שלה מחולל שיעורים קצרים ומודולריים המותאמים למטרות המוצהרות של המשתמש. הנקודה הזאת מופיעה גם בכתבה ב-404 Media שמצטטת מה-FAQ אודות הכלי ש-ASU פרסמה:

Once you start your subscription, you may generate unlimited, custom built learning modules tailored specifically to your learning goals and schedule.

ללא ספק יש משהו חיובי בהתאמה הזאת, אבל מצד שני יש כאן עדות למה שגרט ביאסטה (Gert Biesta) זיהה כהפיכת המרחב החינוכי לשוּק שבו ה-"לומד" מחליט מה הוא רוצה שילמדו אותו. עוד ב-2005, במאמר Against learning, ביאסטה כתב על "שפה חדשה של למידה" וזיהה בשפה החדשה זאת בעיה גדולה:

it allows for a redescription of the process of education in terms of an economic transaction, that is, a transaction in which (i) the learner is the (potential) consumer, the one who has certain needs, in which (ii) the teacher, the educator, or the educational institution becomes the provider

נוצר מצב שבו המורה/המרצה, או המוסד, צריכים לא רק להיות קשובים לצרכי הלומד (דבר חיובי בפני עצמו) אלא צריך גם לדאוג לכך שהלומד יקבל תמורה להשקעה שלו. ביאסטה מסביר שנוצר מצב שבו הלקוח (במקרה הזה, הלומד) תמיד צודק.

ביאסטה לא טען שגישה כזאת איננה לגיטימית. הוא מצא חיוב בשינויים במערכות החינוך וההשכלה הגבוהה כך שאלה ישרתו טוב יותר את צרכי הלומדים. אבל הוא גם זיהה בעיה (בעיה שציטטתי כאן גם לפני שש שנים):

But the more fundamental question is whether the educational process itself can be understood – and should be understood – in economic terms, that is, as a situation in which the learner has certain needs and where it is the business of the educator to meet these needs. I believe, following Feinberg (2001), that this is not the case, and that it is for precisely this reason that the comparison between an economic and an educational transaction falls short.

גם בן ויליאמסון (Ben Williamson) בבלוג שלו מתייחס ל-Atomic של ASU, והוא מבחין בין שתי הגישות שיכולות לבוא לביטוי בבניית קורסים באמצעות הכלי. הוא כותב:

From the perspective of an institutional platform such as ASU Atomic, academic content is valuable from an economic rather than educational perspective.

ואכן, יש הבדל. ביסודו של דבר, החינוך הוא תהליך שבו אנחנו לומדים דברים שעד עכשיו לא ידענו, כאשר ברוב המקרים אנחנו גם איננו מודעים למה שאיננו יודעים. אנשי חינוך אינם רק מעבירים אלינו את המידע שלא ידענו. הם גם מסייעים לנו להרכיב לעצמנו עולם קוהרנטי של הבנות, למקם את המידע החדש בהקשר המתאים. כאשר ASU מאפשרת ללקוחות להזמין קורסים מותאמים לרצונות שלהם, היא איננה עוסקת בחינוך, אלא במסחר. היא נותנת ביטוי להבחנה של ביאסטה בין "המודל המסחרי" ולבין "המודל המקצועי" (בעיניו אנשי חינוך הם אכן אנשי מקצוע). ללא קשר לאיכות או להעדר האיכות של החומרים שהיא מגישה ללקוחות שלה, בכך שהתוצר של כלי ה-AI של ASU עונה על בקשת הרוכש, אבל תלוש מראייה רחבה יותר שמורה או איש אקדמיה אמור להעניק לה, נוצר מצב שבו התוצר כבר איננו "חינוכי".