התשובה איננה העיקר

חיפוש מידע ב-WWW היום שונה באופן מהותי מבימים שבם קיבלנו את אותם "עשרה קישורים כחולים" האייקוניים שהכרנו בדף הראשון של תוצאות החיפוש בגוגל. קשה לזכור, ואני מניח שהיום יש רבים שמעולם לא הכירו, את דף התוצאות הזה מלפני דור או שניים – דף שהיווה אשנב למידע שביקשנו לאתר. נדמה שאותו page rank של גוגל באמת היטיב עם הצרכים המיידעיים שלנו כפי שהבנו אותם אז. לא סתם קיבלנו תוצאות שהזכירו את המילה שהקלדנו לתוך תיבת החיפוש (נוסח AltaVista). מפני שהתוצאות דורגו לפי כמות הדפים שקישרו לדף שהוצג, וגם לפי חשיבות ומהימנות אותם דפים, היתה לנו סיבה טובה לסמוך על התוצאות האלו. אפשר, ואולי צריך, לטעון שבאמצעות ה-page rank גוגל צמצמה את אפשרויות החיפוש וביקשה לכוון אותנו ל-"תשובה" ברורה, אבל במידה רבה היתה זאת סיוע של ממש. התוצאות הראשונות שעלו באמת היו מקורות איכותיים כך שמתוך ים המידע האין-סופי של הרשת המתפשטת היה סיכוי טוב שהגענו לתוצאות שאכן ענו על החיפוש שלנו.

מערך החיפוש של גוגל עבר שינויים רבים מאז 1998, ואותם "עשרה קישורים כחולים" כבר שייכים להיסטוריה. אבל חשוב לבחון האם השינויים בחיפוש שגוגל מקדמת היום באמת משפרים את היכולת שלנו להגיע למידע. על אף העובדה שהחיפוש דרך האינטרנט איננו קשור ישירות לחינוך, חשוב להבין שלשינויים האלה השפעה משמעותית על החינוך, או ליתר דיוק, על הלמידה.

סיבה ואידיהנת'אן (Siva Vaidhyanathan), במאמר חדש ב-Boston Review, איננו מתייחס ישירות לקשר, או להעדר הקשר, של השינויים בחיפוש בגוגל ללמידה. הוא בוחן היבטים אחרים של החיפוש של היום. אבל לטעמי הסוגיות שהוא מעלה בהחלט תקפות לשאלות הנוגעות למקום של חיפוש ואיתור מידע בתהליך הלמידה. ואידיהנת'אן מוכר במיוחד בזכות ספרו משנת 2011 The Googlization of Everything and Why We Should Worry. אכן, לפני 15 שנה הוא היה מודאג, והיום הוא מודאג עוד יותר. במאמר החדש הוא מסביר שעם כל הבעייתיות שהוא זיהה בגוגל ה-"ישנה", החיפוש של אז מילא תפקיד חשוב. הוא כותב שגוגל אמנם לכאורה הגבילה אותנו בכך שהיא קבעה עבורנו רשימה של דפים שלדעתה היו המתאימים ביותר לשאלתא שהקלדנו, אבל בכל זאת זכינו ב:

a list of doors onto the wider web. You clicked, and you left Google’s house to visit someone else’s. That mere act of departure, unglamorous as it sounds, was the thread connecting search to the older ideal of the public sphere.

אבל בשם הקידמה גוגל זנחה את החיפוש הישן, והיום אנחנו זוכים ל-AI Overview שמתיימר לאגד מקורות רבים ולהגיש לנו "תשובה" למה שאנחנו מבקשים לדעת. על השינוי הזה ואידיהנת'אן כותב:

The shift from ranking to rendering is not a matter of degree; it’s a matter of kind.

הוא מדגיש שבעבר קיבלנו מגוון אפשרויות, דעות, ופרספקטיבות שונות. הוא קובל על כך שהסינתזה שמוגשת לנו היום פוגעת באותם האתרים שמהם ה-"תשובה" שמוגשת לנו נבנית. הוא מציין שאם איננו מבקרים באותם אתרים שמהם מורכבת ה-"תשובה" אלה לא יוכלו לקיים את עצמם. בדרך הזאת גוגל מחסלת את הווב כפי שהכרנו אותו. אבל הפגיעה איננה רק במקורות, אלא בדרך שבה אנחנו מבינים את העולם. ואידיהנת'אן ממשיך ומסביר שאותו AI Overview מציע לנו הבטחה מפתה:

that the messy, effortful, contestable business of finding things out—comparing sources, noticing bias, tolerating ambiguity, occasionally being wrong and having to revise your view—can be replaced by a single, confident, algorithmically fluent paragraph.

ואכן, ואידיהנת'אן מביא נתונים שמראים שבעידן ה-AI Overview אחוז גדול של ה-"חיפושים" שנערכים דרך גוגל מסתיימים בסקירה הכללית של גוגל בראש התוצאות ואינם ממשיכים הלאה לבדוק את המקורות עצמם.

ואידיהנת'אן איננו חש נוסטלגיה כלפי החיפוש הישן. כזכור, בעיניו גם הוא היה בעייתי. אבל יש בכל זאת הבדל. הוא כותב:

Back then the worry was that Google decided what links you would see; today the worry is that Google decides what you read, in a Google-generated paragraph with no visible author and no stable citation trail—and does so at a scale, and with a fluency, that makes the underlying labor of the open web nearly invisible, even as that labor is being consumed to produce the answer.

חשוב להבין שבמתכוון או שלא במתכוון, עצם הפיכת ה-AI Overview לתוצאה הראשית של פנייה לגוגל מהווה אמירה חינוכית חשובה … ומוטעית: התשובה, ולא השאלה, הוא העיקר; התהליך משנית להגעה לייעד. זאת ועוד: עצם גיבוש אוסף התייחסויות לתוך "תשובה" לכאורה ברורה מהווה גם מסר ללומדים – שהידע קיים במנות ברורות ומגובשות. נדמה לי שסטודנט שמתרגל לקבל מידע ארוז בצורה הזאת גם "מבין" שהעבודות שהוא "כותב" באמצעות LLM נבנות באמצעות אותה התפיסה המיידעי שהוא פוגש כאשר הוא עורך חיפוש. ובמידה לא קטנה זאת תהיה "הבנה" מוצדקת.

במילים אחרות, הפנייה לכלי LLM על מנת להכין עבודה איננה רק בעיה חינוכית, אלא היבט אחד של בעיה כלל תרבותית. אנחנו יודעים שסטודנטים רבים מאד שמחים לקצר תהליכים ולאפשר לכלים האלה להכין עבודות עבורם, וזה על אף העובדה שלא מעט מורים ומרצים מנסים להקנות שימוש מושכל בכלים האלה. ואם סטודנטים בכל זאת בוחרים לפנות ישירות לכלי LLM? נדמה לי שלא יהיה זה נכון לראות בזה רק עצלנות, או סתם רצון להקדיש כמה שפחות מאמץ להכנת העבודות שהם מגישים. חשוב לנו גם להכיר בכך שהעבודות האלו משקפות את המציאות המיידעי הרווחת סביבנו. כאשר המידע שסטודנט צורך הוא מידע שעוּבד (ואפילו לעוס) באמצעות LLM, הוא לומד שאותה הגשה של מידע באופן גנרי שהוא מחולל באמצעות הקלקה על כפתור היא דרך לגיטימית, ואפילו נכונה, להתייחס למידע. אין פלא שכך הוא יעשה כאשר הוא נדרש להגיש משהו.