קטגוריה: ויקי

The whole notion of the universal encylopedia is one example: Wikipedia bursts triumphantly on the scene just as everyone had pretty much abandoned hope for the memory of Mortimer Adler’s grand project to revive the encyclopedia.

Obviously, without NPOV you’d fill Wikipedia with advertisements and polemics and propaganda; NPOV is a useful club with which to chase the cranks and the cooks. But the New Journalism is about to celebrate its fiftieth birthday, and I think it’s been a full generation since people really believed that a neutral point of view was either possible or desirable.

One consequence is that links on wikis tend to be nouns, noun phrases, or commands…. Because the link always leads to what it names, wikis are attracted to transparent sincerity: what you see is where you go, and what it means is just what it says.

Another consequence is that it’s hard to use links ironically, lyrically, or metaphorically in a wiki. A link to SomePage goes to that page; it can’t easily lead to a commentary or a rebuttal or an alternative or an analogy or an anecdotal illustration of your point.

If these arguments were true, we’d expect wikis to thrive in pedagogical environments, where clarity/brevity/sincerity rule the day and where irony and lyricism might confuse students. We’d also expect wikis to thrive in areas where meanings ought to be univalent, such as product reviews, employee policy handbooks, and project management reports. On the other hand, we’d expect wikis to be less suitable for fiction, poetry, scholarship, and science.

ההכרזה מלפני שבוע באתר של אנציקלופדיה בריטניקה היא מהסוג שבוודאי מעוררת תגובות רבות נוסח “הגם הבריטניקה בנביאים?”, או “אם לא תוכל לנצח אותם …”. הרי הבריטניקה מנהלת מלחמה עיקשת נגד הוויקיפדיה, ופתאום אנחנו קוראים באתר שלהם:

כמובן שבהודעה של הבריטניקה לא משתמשים מפורשות במילה “ויקי”, אבל אין ספק שבצורה זו או אחרת, זאת הכוונה. ואם כך, קשה לא להסיק את המסקנה שמשהו (וסביר להניח שה-“משהו” הזה הוא שיקול כלכלי) התערער אצלם. המקור המומחה שמעניק סמכות למידע, שנלחם נגד קול ההמון, שמכריז שוב ושוב שאין להפקיר את הידע בידי הדיוטות, מחליט שהוא דווקא רוצה לשתף את קוראיו בתהליך הפקת הידע שהוא מפרסם ומפיץ. אנשי הבריטניקה בוודאי מודעים לכך שהכרזה כזאת תעורר לעג רב, ואכן, בהרבה בלוגים התגובות די צפויות. academhack למשל כותב:

אבל לצד התגובות הצפויות, והאולי מוצדקות, האלו כלפי הצעד הזה של הבריטניקה, יש גם לא מעט תגובות אחרות. יש מגיבים שבמקום להגיד “אמרנו לכם”, או שמכריזים על נצחון לוויקיפדיה, נצחון שמשפיל את הבריטניקה, רואים כאן דגם נוסף, ולגיטימי, לארגון ולהפצה של מידע, דגם שראוי שייבדק. דייוויד ויינברגר, למשל, מברך בכנות על הצעד הזה. הוא כותב:

אני איתו. הקביעה שבצוותא אנחנו מנסים לעשות את הכל מאד מוצאת חן בעיני. אין מודל נכון אחד לגיבוש הידע האנושי, והמטרה גדולה ומורכבת מספיק כך שבדרך להשגתה ראוי שיפרחו 1000 פרחים. אולי יש כאן נצחון לוויקיפדיה, אבל הנצחון הזה בוודאי אינו משפיל את הבריטניקה. אני אפילו מעז לכתוב שכולנו מנצחים. הרי בעצם, כולנו נמצאים באותו הצד.

בדיווח שלי על חלקים מכנס צ’ייס ציינתי ששני מושבים של הכנס הוקדשו לוויקיים, ואילו בלוגים בקושי הוזכרו כלל. הרהרתי אז שאולי חוקרים נמשכים אל הוויקי יותר מאשר אל הבלוג מפני שהנתונים שנאגרים בוויקי עושים אותו לכלי שכמעט מזמין שיערכו עליו מחקר. סלביה מרטינז, שאת הבלוג שלה התחלתי לקרוא רק השבוע, מעלה הסבר אפשרי אחר לפופולאריות של הוויקי – לא אצל חוקרים, אלא אצל מורים.

בדרך כלל, כאשר דנים על כלי Web 2.0 בחינוך, הוויקי והבלוג מככבים יחד – לעתים קרובות, אפילו באותו משפט. מי שבוחן את הכלים לעומק מבין שלכל אחד ייחוד משלו, ושכל אחד מתאים יותר לסוג מסויים של פעילות לימודית. אישית, בארץ, לא שמתי לב שמורים בבתי הספר מעדיפים אחד מאלה על פני משנהו. בינתיים, בארץ, שניהם זוכים לשימוש די דליל באופן די שוויוני.

אבל הנסיון של מרטינז, בארה”ב, כנראה קצת שונה. היא מדווחת על כנס בו היא השתתפה השנה:

ובעקבות ההערה הזאת, היא מנסה למצוא הבדלים בין הכלים. היא כותבת שתחילה היא חשבה שאולי חוסמים בלוגים מפני שהם מזוהים עם כלי כמו MySpace שנחשב למרחב מלא סכנות, ואילו הוויקי בטוח יותר. (לאור הביקורת הרבה כלפי וויקיפדיה, קשה לי להסכים עם מרטינז כאשר היא כותבת שמורים נוטים לזהות את הוויקי עם למידה.) אבל בהמשך היא מוצאת הבחנה אחרת שבעיני חשובה ביותר:

יש, כמובן, לא מעט דוגמאות שבהן מורים משתמשים בוויקיים לא על מנת להפיק תוצר, אלא כדי ללוות תהליך (ואין פסול בכך שבסיומו של תהליך יש תוצר). ובכל זאת, מרטינז נוגעת כאן בנקודה מאד חשובה. הבלוג איננו רק כלי שמאפשר פרסום, או שמעודד כתיבה. הוא כלי שמסוגל להעניק לתלמיד את המרחב האישי הדרוש לו להתפתח כלומד עצמאי. בתי ספר עשויים לחשוש בפני הבלוג מפני שהוא שם דגש בתהליך, ולא בתוצר.

אבל אני כמובן מייחל ליום שבו יהיו מספיק וויקיים ובלוגים בבתי הספר בארץ כך שנוכל, אם זה יידרש, להשמיע ביקורת כזאת. בינתיים, היום הזה עוד רחוק.

יד על הלב, אני משתדל להתרחק כאן מהתייחסויות לוויקיפדיה. אין זה מפני שהנושא איננו מרתק אותי. ההפך הוא הנכון – אני גומע כמעט כל פרט שמתפרסם אודותיה. אבל אני מגלה שכמעט כל דיון סביב הוויקיפדיה, ובמיוחד סביב מהימנותו כמקור, מיד מעורר תגובות שאינן מאפשרות דיון ענייני. גם אם אכריז בקול שאני רואה בוויקיפדיה מקור ראוי וחשוב, השמעת הביקורת הקלה ביותר תעורר אצל מסנגריה תגובות נוסח “במקום לבקר, למה שלא תתקן מה שדורש תיקון”. לאור התייחסויות כלאה, אינני בטוח שיש טעם לנסות לדון בנושא.

ובכל זאת, דווקא ההכרזה של גוגל על השקת מיזם חדש בשם Knol מצדיקה התייחסות מחודשת לוויקיפדיה. אלישע הגיב כאן למאמרון הקודם באזהרה שלא רצוי לרדוף אחרי ה-“חינם” שגוגל מציעה לנו מפני שהאינטרסים של גוגל אינם בהכרח עולים בקנה אחד עם שמירה על הפרטיות שלנו. אין לי ספק שהוא צודק, למרות שאני נוטה לחשוב שהיום פרטיות כבר איננה מה שהיתה פעם, ושבעולם המתוקשב שלנו נצטרך ללמוד להתמודד עם העובדה שאנחנו מאד חשופים. אבל לעומת זאת, ההכרזה על Knol כן מפריעה לי. קשה לא להרגיש שהמיזם הזה מנסה להתחרות עם הוויקיפדיה. תחרות כזאת בפני עצמה איננה פסולה. אבל כאשר חברה שחלק ניכר מהעיסוק שלה הוא חיפוש מידע, והבאת תוצאות החיפוש אל המחפשים, גם מנסה לקבוע בעלות על התוכן שהיא מגישה לנו, קשה לא להרגיש שריח של מונופול נודף מזה. אישית, הייתי מעדיף לראות שגוגל לא תחדור לתחום התוכן.

אבל אפשר להביט בנושא הזה מזווית נוספת. בבלוג שלו, דוג הולטון מעלה נקודה מעניינת שראוייה להתייחסות. הולטון מונה שורה של מונחים חינוכיים הקשורים לקונסטרוקטיביזם ומציין שלאחרונה אדם אחד פעיל מאד בעריכתם בוויקיפדיה, ושבכל המקרים האלה, המגמה של אותו אדם היא לבקר ואף לשלול גישות קונסרטוקטיביסטיות. הולטון מדגיש שעריכות מגמתיות כאלה נוגדות את השאיפה של הוויקיפדיה להציג גישה ניטרלית כלפי נושאים שנויים במחלוקת, אבל הוא מציין, בצדק, שלאותו אדם הזכות לנסות לקדם את התפיסה החינוכית שלו – אפילו בדפי הוויקיפדיה. הולטון מהרהר שאולי במסגרת כמו Knol, מסגרת שבו כל אחד יכול לפרסם “יחידת מידע” לפי ראות עיניו, אף אחד לא ישלה את עצמו שהמידע אמור להיות אובייקטיבי או ניטרלי.

אני מסכים. ובעצם, זה מחזיר אותי לביקורת המרכזית שלי כלפי הוויקיפדיה. אי-דיוקים למיניהם אינם מפריעים לי. אני משוכנע שאפשר לתקן את אלה, ולא פעם אנחנו עדים למערכת של בקרה בוויקיפדיה שפועלת בצורה מאד מוצלחת. זאת ועוד, לא איבדתי את התקווה שנצליח לפתח מיומנויות מידעניות שבאמצעותן נוכל לקרוא ערכים אנציקלופדיים בעין ביקורתית, ולקבוע לעצמנו את מידת המהימנות שלהם. אבל מהימנות אינה מחייבת ניטרליות. גם סובייקטיביות יכולה להיות מהימנה. אם, במקום ועדה די עלומה שבאמצעות תן-וקח מייגע מגבשת ערך כלשהו, אני נתקל בערך הנושא את שמו של אדם, אני יודע מראש שמדובר בהתייחסות סובייקטיביות; אני מניח מראש שמה שאני קורא הוא דעה; אני מתייחס לא רק למידע עצמו, אלא גם לאדם שהביא את המידע הזה לפרסום. לא רק שמצב כזה איננו מפריע לי – אני רואה בו ערך. מה לעשות, אולי אני במיעוט קטן בנושא הזה, אבל מה שמושך אותי לרשת איננו מידע יבש, מידע שעבר את המכבסה של הניטרליות. מה שמושך אותי היא הקשת הרחבה של דעות וגישות שאפשר למצוא ברשת. לאור זה, יתכן מאד שמיזם כמו Knol של גוגל תואם יותר את רוח האינטרנט מאשר פרויקט כמו הוויקיפדיה. אבל גם בלעדיו הרשת מהווה מערב פרוע של דעות וגישות, ולא ברור אם פרויקט כמו Knol נחוץ בכלל.

הערב שמתי לב שבקפטן אינטרנט מופיע דיווח קצר על הזכייה של הפרויקט “המצאות ותגליות במאה ה-19” של חטיבת הביניים רוגוזין בבקרית אתא בפרס E-Learning של האיחוד האירופי. בלשון הכתבה:

ואם הידיעה כבר פורסמה ברבים, זאת הזדמנות להתייחס אל הפרויקט, ואל הזכייה, גם כאן. אם לא פעם במאמרונים האלה אני מרים גבה בנוגע לפרויקטים אינטרנטיים בבתי הספר, ושואל האם האינטרנט מילא תפקיד חשוב או נחוץ בו, יש בהחלט טעם להגיד מילים טובות על פרויקט מוצלח. לעתים קרובות אני מבקש ללמוד על פרויקטים שנעזרים בכלי Web 2.0 על מנת להפיץ את המידע הזה, ולכן הגיוני שאעשה זאת עם הפרויקט הזה.

אי לכך, אני שמח להגיד מילה טובה על הפרויקט, ובמיוחד על היוזמת והמדריכה שלו, אריאלה לונברג. אריאלה שואפת ליצור למידה אחרת מאשר זו שאנחנו בדרך כלל פוגשים בבית הספר, ולכן אין זה צריך להפתיע שהיא בחרה בוויקי כתשתית לעבודה. מי שיסייר בתוך אתר הפרויקט יתרשם שהעבודה בסביבת הוויקי היתה חדשה לתלמידים (דבר שכלל לא צריך להפתיע). אישית, חשתי שהתוצרים כמעט מתחבאים ושרצוי היה לארגן את האתר אחרת. אבל אחד היתרונות של הוויקי הוא שאפשר לבדוק התפתחות ושינוי, לבחון, ברמה של הדף ושל התלמיד, את תהליך התפתחות הפרויקט. כאשר בודקים את הפרויקט הזה ברמה הזאת, מגלים פעילות רבה – די הרבה דפים זכו למספר לא קטן של עריכות. כמו-כן, דפי השיחה, שלעתים קרובות נשארים מיותמים בוויקיים חינוכיים, מעידים על חשיבה קבוצתית וגם הערכת עמיתים. יש בוויקי גם “יומני למידה” של כל תלמיד שהתוכן שלהם אולי נקרא יותר מדי כמו מה שתלמידים כותבים כאשר מבקשים מהם “לעשות רפלקציה”, אבל גם אלה חלק חשוב מהפרויקט.

אולי הערה נוספת איננה מתבקשת, אבל בכל זאת …. הצצתי ברבים ממאה הפרויקטים שהגיעו לשלב הגמר של התחרות שבה זכתה “תגליות והמצאות”. לא התלהבתי. מצאתי הרבה שבעיני די נדוש, ולא הצביע על תהליך למידה של ממש. אבל אני חייב תמיד להזכיר לעצמי שהמבקר מבחוץ איננו מכיר את הרקע, ולא יכול לשפוט. זאת ועוד – אובייקטיביות איננה תמיד רצוייה כל כך כאשר בוחנים פרויקטים לימודיים. דווקא קצת סובייקטיביות לא יכולה להזיק. אך לשמחתי, במקרה של הפרויקט הזה, למרות לא מעט דברים שכדאי ואולי רצוי לשפר (ואני יודע שאריאלה ביקורתית יותר ממני במקרה הזה), גם מבחינה אובייקטיבית, מדובר בפרויקט שבהחלט ראוי לפרס.

אני משוכנע שהוויקי יכול לתרום רבות ללמידה של תלמידים. אבל לצערי, נכון להיום, פגשתי מעט מאד דוגמאות של השימוש בוויקיים בתהליך הלמידה שעליהן אפשר להגיד שהיה בהן למידה אחרת, או באיכות אחרת, ממה שאנחנו בדרך כלל פוגשים. ובמקום דוגמאות משכנעות, אנחנו קוראים שוב ושוב על ההבטחה הגדולה, על הדברים הנפלאים שהוויקי יכול לחולל בכיתה. היום, סטיב דמבו, ב-TechLearning Blog, בצורה מאד מהוססת, ואולי רק באופן סמוי, אומר דברים דומים. דמבו כותב:

אפשר לשאול אם יש כאן בכלל ביקורת. הרי יש כאן לא מעט שבח, ורק טיפה של הסתייגות. קשה להגיד שדמבו נשמע כמו מארק אנתוני שלכאורה בא רק לקבור את יוליוס קיסר. יש בדבריו שפע של אהדה כלפי הכלי. ובכל זאת, הוא מודה שהפוטנציאל של הוויקי גדול ממה שמתקיים בשטח. והוא מוסיף שרק לעתים רחוקות אנחנו פוגשים ויקיים שהכתיבה או העריכה שלהם נעשות על ידי מספר משתמשים. עם זאת, היום, כאשר על ימין ועל שמאל אנחנו שומעים על כמה נפלא הכלי הזה, אפילו ביקורת מרומזת היא משהו.

אבל למרות שחשוב שמשמיעים ביקורת כזאת, נדמה לי שמה שדמבו כותב בהמשך של המאמרון שלו עוד יותר מעניין. הוא מנסה להגדיר מספר מטלות שבעיניו הן מתאימות לשימוש בוויקי. דמבו מביא שלושה מצבים שבהם נראה לו שהוויקי יכול למלא תפקיד חיובי. אין לי שום דבר נגד הסיטואציות האלו – כתיבה משותפת של מסמך חזון של בית הספר, בנייה משותפת של שאלות למבחן, ושיתוף פעולה בהכנת סיכומים של שיעורים – אבל קשה להרגיש שיש כאן מעוף. דווקא להיפך – אם זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות עם ויקי, אולי עדיף לא להתחיל בכלל (הרי בדרך כלל, עקומת לימוד השימוש בכלי גבוהה יותר מהצפוי).

וזאת בעצם שורש הבעיה. לפי נתוני הפתיחה שלו, הוויקי הוא באמת כלי נהדר ללמידה שיתופית. אבל מלבד מס שפתיים ללמידה הזאת, ספק אם המערכת החינוכית באמת עושה משהו כדי לקדם אותה, או בכלל מעוניינת בה. גם בתחילת המאה ה-21 רוב המורים נוקטים בשיטות של הוראה פרונטאלית, ודרכי ההערכה הרווחות מתמקדות בהישגים אישיים ולא בלמידה של קבוצה. ואם אלה דרכי ההוראה שלנו בבתי הספר, אז מאד יתכן שהוויקי מפריע יותר מאשר הוא תורם.

רק לפני שבוע התייחסתי כאן להצעה של ווסלי פריאר להפסיק את הרכישה של ספרי לימוד לבתי הספר בארה”ב. ציינתי אז שהצעה דומה נשמעה, במדינת טקסס, “לפני בערך שבע שנים”, אך לא יכולתי לדייק יותר מזה. והנה, ממש במקרה (אם יש דבר כזה) נתקלתי בהתייחסות שלי לאותה הצעה. ומתברר שפספסתי קצת בתאריך. מדובר, בעצם, בהצעה משנת 1998. אך מה שאולי מעניין יותר, הוא שכאשר התייחסתי לנושא הזה אז (במסגרת הבוידם), ציטטתי גם מספרם של ניל פוסטמן וצ’רלס ויינגרטנר, Teaching as a Subversive Activity. שם הם מביאים מספר הצעות לשיפור ההוראה בבתי הספר. הראשונה מתוך אלה (עמ’ 137) היא:

קשה לקרוא את ההצעה הזאת ולא לדפדף לתחילת הספר כדי לבדוק את שנת ההוצאה. וכאשר עושים זאת, מגלים שהספר יצא לאור בשנת 1969. פוסטמן וויינגרטנר לא הציעו שתלמידים יכתבו בוויקיים, או בבלוגים, אבל לא צריכים להתאמץ על מנת להבין שהכלים האלה הם התרגום הטכנולוגי ההגיוני של ימינו לאותה הצעה של דפים ריקים וכתיבת טקסטים על ידי התלמידים עצמם.

רצוי לזכור שעשר שנים אחרי פרסום הספר ההוא, פוסטמן פרסם ספר נוסף, Teaching as a Conserving Activity. בספר הזה הוא הדגיש את תפקיד המסירה התרבותית שהחינוך צריך למלא, והצעה כמו כתיבת טקסטים על ידי התלמידים עצמם אינה מופיעה בו. אפילו אם זה נשמע כמו דבר שסותר את עצמו, נדמה לי שצריכים להבין שפוסטמן צדק בשתי הפעמים. לפני כמעט 40 שנה, כאשר האפשרות הטכנולוגית של ויקיים היתה עוד הרחק בעתיד, פוסטמן כתב על הכוח החינוכי של כלי כזה. אבל הוא גם חש את יכולתו, או אולי את חובתו, של ספר הלימוד המסורתי ליצור תשתית תרבותית שממנו כולנו יונקים.

ספרו של אנדו קין, The Cult of the Amateur, שהתפרסם החודש, מעורר, כצפוי, את זעמם של חסידי ה-Web 2.0, המזדרזים לקטול את הספר. (חשוב לציין שיש מבקרים, כמו קליי שירקי, שעל אף הביקורת החריפה שלהם, מוצאים לא מעט שכדאי ללמוד מדבריו של קין.) תמצית הטענה של קין נמצאת בכותרת המשנה של הספר: how today’s internet is killing our culture. בכך קין מצטרף לרשימה לא קצרה של מבקרים שחשים שהאתוס של “כל אחד יכול להיות יוצר” שנמצא ביסוד של תפיסת ה-Web 2.0 מהווה סכנה לתרבות איכותית.

גם אם לא מסכימים עם טענותיו של קין, מסנגרי ה-Web 2.0 בחינוך חייבים להתמודד איתן. מי שרואה בחינוך התהליך שבו הדור הבוגר מעביר תרבות מגובשת לדור הצעיר יזדהה עם קין, ולא יראה טעם בכלים כמו בלוגים וויקיים בידי תלמידים. הרי, כלים אלה לכאורה מאפשרים למי שמשתמש בהם ליצור “ידע” ולהביע דעה אפילו אם אין להם הכישורים (או ההכשרה) לעשות זאת. התוצאה הבלתי נמנעת תהיה הידלדלות התרבות.

טענה זאת, כמובן, לא נולדה עם האינטרנט. אי-שם, בתוך כל תפיסה חינוכית הבנייתית אפשר למצוא גרעין של המעטת מרכזיותה של התרבות הנורמטיבית, או אפילו נסיון לעקוף אותה. אולי בגלל זה, כאשר קוראים את הטענות של קין ותומכיו, אפשר לחוש שהביקורת שלהם איננה מכוונת כלפי האינטרנט בלבד, אלא כלפי כל אותן גישות חינוכיות שמאפשרות לתלמידים לגבש תפיסת עולם משלהם. קין הרי יטען שתלמידים שעדיין לא רכשו ידע תרבותי בסיסי אינם בשלים לגיבוש תפיסה משלהם. עליהם קודם כל להתמלא ביותר ידיעות מוסמכות ומוסכמות.

על אף הנטייה לזלזל בביקורת של קין, נדמה לי שתומכי השימוש בכלי Web 2.0 בחינוך די חשופים לה. התלהבות היתר שאנחנו פוגשים אצל לא מעטים מאלה שבעד השימוש בכלים האלה בחינוך תלושה מכל תהליך לימודי של ממש. מתקבל הרושם שחושבים שמספיק להכניס בלוגים וויקיים לתוך מערכת הלימודים, ופתאום התלמידים שלנו יהפכו ליוצרים מדופלמים. לצד האופטימיות הכוזבת הזאת נמצאת גם דלות רעיונית. לא פעם נדמה שמסגנרי ה-Web 2.0 בחינוך חושבים שכלל לא היו תיאוריות חינוכיות לפני האינטרנט. הם אינם מודעים למידה שבה הם יונקים (או צריכים לינוק) מתפיסות חינוכיות הבנייתיות שקיימות כבר מספר דורות.

אם השימוש בכלי Web 2.0 לא יהיה קשור לתפיסה חינוכית בריאה ומוצקה, מה שתלמידים יוצרים באמצעות הכלים האלה יהיה שטחי וריק מתוכן, והכלים הנהדרים האלה לא ישמשו בסיס ללמידה משמעותית. זאת ועוד. אמירות ריקות מתוכן על ההשפעה המהפכנית של בלוגים וויקיים על החינוך רק יחזקו את הטענות של קין.

לאור זה, מעודד לקרוא את התוצאות של סקר שויל ריצ’רדסון העלה בבלוג שלו השבוע. ריצ’רדסון שאל את קוראיו אם לדעתם קהילת תומכי השימוש בכלי Web 2.0 בחינוך צריכה לקרוא את הספר של קין או לא. לריצ’רדסון קוראים רבים (אני מניח שמדובר בכמה אלפים). רק מעטים ענו לסקר שלו – פחות מחמישים. אבל יותר מחצי מאלה בדעה שאין לדחות את טענות של קין על הסף, אלא שצריכים לקרוא את הספר. פחות מה-20% היו בדעה שאין צורך להתייחס לספר בכלל. כאחד שמוצא מעט מאד שאיתו אני יכול להסכים בספר של קין, אני בכל זאת שמח לראות את התוצאות האלו.

מספר פעמים כתבתי כאן על הספקות שלי בנוגע ללמידה האמיתית שמתרחשת עם השימוש בוויקיים. אני כמעט כותב כאן שבדרך כלל אני מוצא הרבה פעילות, ומעט מאד למידה, אבל האמת היא שלעתים קרובות אפילו את הפעילות אינני מוצא. אי-לכך, כאשר פרויקט ויקי שחצי ממנו מתרחש בישראל זוכה בפרס, מן הראוי לציין את זה.

הבלוג jlearn 2.0 מדווח שהפרויקט From Jerusalem to Montreal, בו משתתף בית ספר נווה חנה באלון שבות, זכה זכה בפרס שני של ה-Online Learning Award, בקטגוריה של Telelearning Special Interest Group. הפרס מוענק על ידי ה-ISTE – ה-International Society for Technology in Education.

אז כל הכבוד!

כבר עם תחילת כתיבת המאמרון הזה אני חש מנה גדושה של אי-נחת – ראייה אחת לאותה תחושה היא העובדה שהמאמר שאליו אני מגיב – ויקיפדיה – אי למידה או e-Learning? – התפרסם לפני שבועיים ב-Ynet, ורק עכשיו אני מתיישב לכתוב עליו. ושוב, כבר מההתחלה, חשוב לי לציין שיש הרבה במאמר של גיא לוי שמקובל עלי. אבל דווקא מפני שגיא הוא בעל נסיון רב בתחום האינטרנט החינוכי, אני מצפה ממנו לגעת במהויות במקום לעסוק בסיסמאות, כמו שקורה לעתים קרובות מדי כאשר העיתונות הפופולארית מחליטה שהגיע זמן (מידי פעם) לכתוב משהו על מחשבים ובתי הספר, וכמו שקורה הפעם. לצערי, למרות שאולי זה היה בלתי-נמנע, המאמר של גיא גולש יותר מדי לסיסמאות, וחבל. אולי כלפי חוץ אפשר לעשות זאת, אבל כלפי פנים צריכים לגעת בנושא בצורה מעמיקה יותר. הרי, אם אחת ממטרות החינוך היא לפתח את החשיבה הביקורתית והרפלקטיבית, חשוב לנו לעשות את זה כלפי עצמנו, ולא לטשטש נקודות חשובות.

ואחרי השרשרת הארוכה הזאת של התנצלויות ותירוצים, הגיע זמן להתייחס למאמר.

גיא מספר לנו ש:

אני מניח שהוא צודק, ושלא מעט מורים שואלים את השאלה הזאת. אבל אין זה אומר שזאת שאלה “בסיסית”, או אפילו משמעותית. כאשר גיא מעמיד את השאלה הזאת במרכז, הוא גם מאפשר לעצמו מתן תשובה פשוטה וקלה. הוא מספר על בדיקות שנערכו בין הבריטניקה לבין הווקיפדיה ומציין:

ובדרך הזאת הוא לכאורה פותר את הבעיה של המהימנות. אבל מלכתחילה מהימנות לא היתה הבעיה. האם תלמיד שימצא מידע, מהימן או רק מהימן למחצה, על קוורקים האמת יבין מה הם? האם הוא יצליח ליצור תמונה בראש שלו על גודלו של הקוורק, או על ההתנהגות שלו בתוך האטום? האם הוא יוכל לתאר לעצמו היכן הוא פוגש תופעות של מוטציה בחיי היום-יום שלו? אם התלמיד (וגם המורה) מסתפק רק באיתור מידע כדי להביא הגדרה יבשה, אין שום סיבה לא להעדיף את ההגדרה הזמינה והנגישה, והפחות או יותר מדויקת. אם לא בכל תחום אחר, לגבי עדכניות אפשר לטעון לעדיפות של הוויקיפדיה על גבי אנציקלופדיות מודפסות. אני זוכר שכנער גדלתי עם הידיעה שפלוטו הוא כוכב לכת. “עובדה” זאת עדיין מופיעה באנציקלופדיות מודפסות, למרות שהסטאטוס שלו שונה לפני מספר חודשים. עיון בערך של פלוטו בוויקיפדיה יחשוף מידע על הסטאטוס הנוכחי של פלוטו. אז אולי הוויקיפדיה עדיפה. אבל בעצם, זאת בכלל לא הבעיה. הבעיה היא הכמיהה של התלמידים שלנו, וגם המורים, למידע שאפשר להביא לתוך אין ספור ה-“עבודות” שמגישים כדי להראות שהם למדו משהו.

ונדמה לי שיש בעיה נוספת. משום מה, אנחנו גולשים בקלות יתרה מהטענה שהוויקיפדיה באמת יכולה להיות מהימנה, לטענה שהתלמידים יכולים לכתוב ערך מהימן לאינציקלופדיה. גיא מספר לנו ש:

וכאן צריכים לעצור רקע ולקחת אוויר. הרי נדמה שבצעדים הגיוניים על הוויקיפדיה כמקור שאפשר לסמוך עליו, לעריכה של ויקי כדבר מתאים ללמידה, פתאום מגיעים לקפיצה אדירה. אני גאה להזדהות כקונסטרוקטיביסט לא קטן. אני יכול לשלוף ציטטות מוויגוטסקי ומדיואי כדי להראות שהתלמיד לומד תוך כדי עשייה, ותוך הבניית הידע של עצמו. זאת ועוד: אינני מפקפק בכך ש-“יצירת חומרי הלימוד” מסוג זה או אחר יכולה להיות חלק חשוב של תהליך הבניית הידע. אבל אני גם יודע שמתפקידה של המערכת החינוכית לחשוף את התלמיד לחומרים שיכולים לעזור לו להבין את העולם, דווקא מפני שהוא עדיין בתהליך של רכישת הכלים כדי להבין אותו. המערכת מתווכת בין העושר האדיר שסביבנו, לבין המקום שבו התלמיד נמצא היום. אם התלמיד ייצור את חומרי הלמידה של עצמו, סיכוי טוב שהוא גם יישאר בדיוק היכן שהוא נמצא היום, במקום להרחיב את אופקיו.

אין זה פוסל את האפשרות שהטכנולוגיות האינטרנטיות של היום יכולות להוות בסיס מבטיח לתהליך של הבניית ידע אצל התלמיד. לשמחתי, הן יכולות. אבל עלינו להזהר לא להעמיד את הטכנולוגיה לפני הלמידה, או להגיד שמפני שהתלמידים יצרו “חומרי לימוד” מסויימים, הם גם איכותיים. וכמובן אפשר לטעון שהוויקי מאפשר תיקון מהיר ואלגנטי של טעויות, ולכן אפשר להשביח את אותם חומרי לימוד שהתלמידים יוצרים. גיא עוד כותב:

אבל ספק אם הוא יכול להביא אפילו חופן של דוגמאות שבהן האפשרות הזאת מתממשת. רוב התלמידים אינם יודעים כיצד לשאול שאלה שיכולה להוביל אותם לאיתור מידע רלוונטי שיאפשר להם התייחסות משמעותית לאותן שאלות, התייחסות שאולי היתה מצדיקה “השוואת גרסאות”.

אז אם יורשה לי, הנה בקשה קטנה: אם מישהו היה עד לתופעה של עריכה של ממש של ויקי – או בחינוך היסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון, או אפילו במכללות, אנא, יידעו אותי. הייתי עד למספר נסיונות לימוד תוך שימוש בוויקי, וכמעט בכולם השימוש בכלי הסתפק בהוספת משפט פה ושם (לעתים קרובות משפט שבעצמו הועתק מהוויקיפדיה), ולא בעריכת התוכן כדי לשפר אותו. יתרה מזו, משום מה, כמעט אין הנחייה רצינית בנוגע לשימוש בוויקי. המילים גבוהות, ההבטחה גדולה, אבל כמעט ולא נראה בשטח נסיון לעזור לתלמידים להשתמש בו בתבונה, להבחין בין הנכון והמוטעה, להכין ידיעה ברורה, או לזהות היכן נדרשת עריכה. במקרה של הוויקי, נדמה לי שזה לא רק עניין של טכנולוגיה שהולכת לפני הלמידה, אלא הטכנולוגיה שממש רצה, ומשאירה את הלמידה רחוק מאחור.

אבל אוי! עדיין לא סיימתי! אחרי ציטוט האמירה של אשר עידן על התלמידים כ-“יצרני חומרי הלימוד”, הוא מוסיף:

האמינו לי, אני רוצה, באמת רוצה, להסכים. אבל מתעוררת אצלי בעיה קטנה: את הטענה הזאת אנחנו שומעים (וסליחה, משמיעים, כולל אני) כבר יותר מעשור. שמענו/השמענו אותה כאשר נחשפנו לראשונה ל-WWW כמקור אדיר למידע. שמענו/השמענו אותה כאשר מנועי החיפוש העניקו לנו גישה בלתי-אמצעית לים המידע האדיר הזה. שמענו/השמענו אותה כאשר הנחינו את התלמידים שלנו להשתתף בקבוצות דיון שהיו אמורות להוות בסיס לשיתוף של ידע בין התלמידים. ולמה שלא נגיד את אותו הדבר גם היום? הרי היום באמת יש לנו מבחר נפלא של כלים לאתר מידע, לשמור אותו, לשתף אותו, ועוד. אין פלא שאנחנו אומרים שבכוחה של הטכנולוגיה לשנות את פני החינוך. אבל בעצם, אנחנו יודעים היטב (ויודעים את זה כבר מזמן) שלא הטכנולוגיה תחולל את השינוי, אלא שהיא רק מהווה תשתית שעליה עלינו ליישם תפיסה חינוכית אחרת.

אבל שוב, לא נוח לי בהעלאת כל הטענות האלו. הרי אני באמת מקווה ששילוב של תפיסה חינוכית הבנייתית, עם כלים אינטרנטיים חדשים (אישית, ממספר סיבות אני מעדיף את הבלוג על הוויקי, אבל אין זה המקום להרחיב על זה), יוכלו לחולל שינוי במערכת החינוכית. אבל תחושת הדז’ה וו בכל זאת מנקרת בי. בתיאור שלו על השימוש בוויקי גיא כותב:

איכשהו יש לי התחושה שפעמים רבות מדי בעשור האחרון אמרנו את אותו הדבר … כמעט בדיוק באותן המילים.