האם צריכים את ה-LMS במאה ה-21?

בעולם התקשוב החינוכי כמעט כל כלי חדש, במיוחד אם הוא נוצץ ומבטיח גדולות, מצליח לזהור בשמי הפופולריות … לפחות לתקופה קצרה. ובעולם הזה ה-LMS איננה חדשה, איננה זוהרת, ועל פי רוב איננה פופולרית. היא נחשבת כלי אפור, ואפילו נוטים לבוז לה. ולעתים די קרובות אנחנו שומעים את הטענה שהיא כבר איננה מתאימה לדרך שבה לומדים היום.

במידה רבה היחס הזה נובע מאי-הבנה בסיסית בנוגע לתפקיד שה-LMS אמורה למלא. הרי, כשמה היא: מערכת לניהול הלמידה (ראשי תיבות באנגלית של Learning Management System), ו-“ניהול למידה” איננה “למידה”. לא ברור היכן “למידה” מתרחשת. אולי היא מתרחשת בראש הלומד או במקום אחר. איננו רואים את הלמידה, ולכן אנחנו זקוקים למדדים כלשהם – מבחן, עבודה, שינוי בהתנהגות – כדי שנוכל לוודא שאכן היא התרחשה. אבל ללא קשר למקום שבו הלמידה מתרחשת, צריך להיות לנו ברור שזה לא ב-LMS עצמה. להבדיל מ-“למידה”, מערכת LMS (בישראל על פי רוב מדובר ב-Moodle) מטפלת בפן אחר של מערכת חינוכית – ה-“ניהול”. היא מהווה מאגר של חומרי למידה (לדוגמה פרקי קריאה וסרטונים), סביבה לתקשורת בין המרצה לבין הסטודנט, סביבה שבה הסטודנט מגיש עבודות ובו הוא נבחן, ועוד. כל אלה הם מרכיבים של מערכת חינוכית מוסדית. ה-LMS מבקשת להעתיק את הפונקציות האלו של מערכת חינוכית גשמית לסביבה אינטרנטית ודיגיטלית. כאשר ההעתקה הזאת נעשית באופן מוצלח הפונקציות השונות זוכות למענה. אבל אין זה אומר שהלמידה עצמה מתרחשת בצורה שונה או טובה יותר. לאור כל זה, זה איננו מפתיע שה-LMS נתפסת כטכנולוגיה די משעממת. עיצוב חדשני וגרפיקה מושכים יכולים אולי לכסות על השעמום הזה, אבל לא להתגבר עליו.

האם אפשר היה שיהיה אחרת? מצגת על Moodle משנת 2008 מסבירה ש:

Moodle was originally designed by an educator with a “social constructionist pedagogy” in mind.
Social constructionists assert that learning is particularly effective when students are constructing something for others to experience. (שקף 4)

הכוונה ברורה, אבל לא ברור אם ה-LMS באמת יכולה לזמן את הפדגוגיה הזאת. בשקף מוכר מהרצאה משנת 2011, מרטין דוגיאמס, מייסד ה-Moodle, הציג את השימושים הנפוצים ביותר אשר ב-LMS שהוא בנה:

נכון לעכשיו, אין גישה ברשת למצגת הספציפית הזאת.
מצגת אחרת, עם השקף (מס’ 30) אך ללא ההדגשה של דוגיאמס, נמצאת כאן.

דוגיאמס המאוכזב הסביר שעל אף קיומם של כלים האינטראקטיביים שהוא ואחרים פיתחו והכניסו ל-Moodle, באופן גורף הכלים שזכו לשימוש הרב ביותר נשארו העלאת קבצים, מתן מטלות, ועריכת בחנים. אלה, כמובן, המרכיבים המסורתיים המוכרים של מערכת לימודית קדם-דיגיטלית, והם רחוקים מלבטא תפיסה קונסטרוקטיביסטית. הם כן המרכיבים המוכרים שאפשר להעתיק בקלות לסביבה הדיגיטלית, ולכן הם המרכיבים שבשימוש של המורים והמרצים. האכזבה של דוגיאמס איננה צריכה להפתיע. הרי בהמשך של המצבת מ-2008 אנחנו קוראים ש:

Moodle is essentially an administrative platform that provides course pages … (שקף 5)

ולאור זה עבור מורים ומוסדות רבים, התפקיד הניהולי הוא התפקיד שהם מצפים שה-LMS תמלא.

אבל כל זה איננו חדש. לפני חמש שנים, במאמרון שבו “הגנתי” על ה-Moodle, כתבתי דברים מאד דומים מבחינת אי-היכולת של ה-Moodle לחולל שינוי פדגוגי. לאור זה, בשלב הזה מתבקש לשאול למה אני עוסק בזה עכשיו. לזה, כמובן, יש תשובה.

לקראת סוף חודש מרץ נתקלתי במאמר חדש של שני חוקרים חינוכיים אוסטרליים, מיכאל סנקי (Michael Sankey) וסטיבן מרשל (Stephen Marshall), שניהם בעלי קורות חיים חינוכיים מרשימים. המאמר שלהם, שהוא כנראה פרק לספר שאמור להתפרסם בקרוב, נושא את הכותרת:

The Learning Management System of 2028 and How we Start Planning for this Now

עצם הרעיון של תכנון של LMS שתתאים לחינוך בעוד כחמש שנים קצת מוזר. הרי אנשי חינוך רבים די אוהבים לשנוא את ה-LMS ומעדיפים פשוט לוותר עליה. כבר בפתיחת התקציר של הפרק שלהם סנקי ומרשל מתארים את ה-LMS כשריד של תפיסה לימודית מיושנת:

It has been said for years that, in the near future the Learning Management System (LMS) will become a thing of the past. Some suggest this should already be the case, but it has not been possible to break our institutional dependence on this technology.

במילים אחרות, הם רומזים שה-LMS שורדת לא מפני שהיא ממלאת פונקציה חשובה, אלא מפני שמוסדות חינוכיים תלויים בה. לגיטימי לגמרי לשאול אם ה-LMS צריכה להשתנות או אם פשוט צריכים לוותר עליה ולגבש משהו חדש במקומה. ואכן, סנקי ומרשל מסבירים שה-LMS כפי שהיא היום איננה יכולה לתת תשובה למכלול הצרכים הלימודיים הדרושים במערכת לימודית מודרנית. לתפיסתם כבר היום היא זקוקה לתוספת של כלים “חיצוניים”. הטענה הזאת די נכונה. הם כותבים:

Really, all that is left for the traditional LMS to do is to mediate these tools, house and collate assessment and scaffold the different learning scenarios.

אבל האם התפקיד ה-“מצומצם” הזה מבטא חולשה של ה-LMS כפי שסנקי ומרשל מתארים אותה, או אולי ההפך? דווקא היכולת של ה-LMS לשלב לתוך עצמה שלל כלים נוספים מבטאת את כוחה ולא את חולשתה. אפילו אם זה “כל מה שנשאר” ל-LMS לעשות, נדמה שעצם מילוי הפונקציה הזאת די מצדיק את המשך קיומו.

אני מזדהה עם רוב הביקורת כלפי ה-LMS, והשמעתי ביקורת דומה – גם כאן ובמסגרות אחרות – פעמים די רבות. התפיסה החינוכית שלי רחוקה מלראות ב-“למידה” משהו שדורש ניהול (אם כי אני מודה שאחרי יותר מארבעה עשורים בחינוך עדיין לא ברור לי היכן היא אכן מתרחשת). בתחילת קריאת הפרק של סנקי ומרשל הרגשתי שאנחנו שייכים לאותו מחנה. הרי רק השלמתי עם קיומה של ה-LMS – לא ויתרתי על הביקורת שלי כלפיה. אני מרשה לה “לנהל” את מה שעליה לנהל, ומקווה שבכל זאת היא יוצרת בסיס שעליו הלמידה יכולה להתרחש. הרגשתי שסנקי ומרשל, שמבקשים לעצב LMS לסביבה לימודית עתידית ומתהווה, באים מאותה תפיסה. אבל ככל שהם תיארו את מה שהם חוזים מצאתי את עצמי מתרחק מהם. הם מתארים:

a shift towards the notion of productivity platforms to help mediate learning.

עד כאן, אפילו אם הכוונה איננה לגמרי ברורה, עוד אפשר להזדהות איתם. אבל במשפט הבא של אותה פסקה הם כותבים:

This is very similar to what large corporations use to help their staff become more productive and is based around seamless integration and pervasive communications.

סנקי ומרשל אמנם משלמים מס שפתיים לפדגוגיה אחרת: הם כותבים שהודות לטכנולוגיות דיגיטליות חדשות החינוך היום איננו צריך להיות כבול לתפיסות מסורתיות של הלמידה. אבל מתברר שמטרתם איננה הלמידה עצמה, אלא הכשרת הסטודנט לעולם העבודה העתידי. עבורם גישה חינוכית אחרת ואימוץ של טכנולוגיות חשובים במיוחד מפני שאלה נמצאים:

in that important nexus between school and work, and we need to take advantage of these affordances as we prepare our graduates for the workforce and more particularly, the future of work.

במילים אחרות, לפי סנקי ומרשל, הערך שמרכזי של ה-LMS העתידי נמצא ביכולת שלה להכין, ואולי אפילו להרגיל, את הסטודנטים של היום לעולם העסקים של מחר. ומה הם מציעים בתור אותה LMS העתידי? סנקי ומרשל מוצאים את אותם seamless integration and pervasive communications המיוחלים בכלים שיתופיים חדשים המיועדים לעולם העסקים, ובמיוחד ב-Microsoft Teams. הם מזכירים את Teams פעמים רבות, עד שעולה החשש שהמאמר שלהם נכתב במימון של Microsoft, גם אם אין שום עדות לכך. אישית, אני מתקשה להבין כיצד כלי כמו Teams, נחמד ככל שיהיה, מהווה תחליף או שיפור ל-LMS. יש בו, אמנם, יכולות שיתוף מרשימות (כמו אצל הרבה כלים חדשים אחרים) אבל נדמה שבהתלהבותם למצוא כי עתידי סנקי ומרשל שוכחים שיש תפקידים ניהוליים שה-LMS ממלאת שנעדרים ב-Teams.

אז שוב, אינני בדיוק מגן על ה-LMS. אני פשוט מבהיר את מה שלדעתי צריך להיות די מובן: גם אם מבחינה לימודית ערכה של ה-LMS זניח, היא ממלאת תפקיד חשוב במערכת לימודית מוסדית תקינה. ציינתי את זה כאן לפני ארבע וחצי שנים, וכאשר תוך הכנת המאמרון הזה קראתי את מה שכתבתי אז ראיתי עד כמה אני חוזר על עצמי. סנקי ומרשל מבקשים, לכאורה, לקדם את הלמידה ולהתאים את ה-LMS לדרכי למידה עדכניות, אבל אינני רואה שזה מה שקורה בפועל. בסך הכל הצעתם מכשירה את הסטודנט של היום למקום העבודה של מחר. ואם זה מה שיש להם להציע, אני מעדיף להשאר עם ה-LMS הנוכחית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *