ג’ורג’ סימנס מעלה נושא חשוב מאד בבלוג שלו-elearnspace:
We still need to achieve desired outcomes…but we can’t achieve them in the same linear, structured approach that has been utilized in the past.
המחשבות האלו של סימנס נובעות ממאמר של סקוט קראפ בלוג שלו, Publishing 2.0: קארפ מציין ש-Web 2.0 צריך לעזור לו לפענח לעצמו מה הוא רוצה. הוא מתייחס לגודש אפשרויות הבחירה שעומדות לרשותנו היום:
…given infinite choice, most of us DON’T KNOW exactly what we want…To put it simply: 1.0 constrained us with too few choices and too little control, but 2.0 is overwhelming us with too many choices and too much control.
המיקוד של קארפ הוא עולם הפרסום וההיצע של כמות אדירה של מוצרים שצריכים לבחור ביניהם, אבל ההיסק לעולם החינוך די מתבקש. אנחנו מאפשרים לתלמידים שלנו למצוא “פרטי מידע” אך איננו עוזרים להם להחליט מה מתאים לצרכיהם ומה לא.
אין כל חדש כאן, מלבד זה שסימנס הוא בעצם נביא ה-connectivism. לפי תפיסתו, תהליך הלמידה היא תהליך של יצירת קשרים בין פריטים ועצמים ורעיונות ואנשים ו…. נדמה לי שאפשר לזהות באמירה שלו שאנחנו “עדיין צריכים להשיג תוצאות מקוות” קריצה לא כל כך קטנה לכיוון המטרות המסורתיות של החינוך. אין זה מספיק ליצור קשרים בין הכל, צריכים ליצור קשרים שיש להם הגיון ומשמעות, קשרים שעוזרים לנו להבין טוב יותר.
או לפחות כך אני מבקש להבין את (וכך ליצור קשר עם) סימנס.