ושוב שומעים את הקולות האלה?

במאמרון בבלוג Infinite Thinking Machine לוסי גריי מספרת על אמירה שהיא שמעה לאחרונה:

At a meeting recently, I heard a speaker refer to the use of technology in her school and subsequent questions arising from this as “ The Human Factor”. Will technology rob us of what is authentic in schools? Will technology invite us to abandon face to face communication? Will technology trivialize education? How do we preserve our humanity in this digital world?

וגם אני, למרות שחשבתי שעברנו את השלב הזה די מזמן, שמעתי (להפתעתי) מספר הערות מהסוג הזה בזמן האחרון. גריי, לשמחתי, איננה מנסה להתווכח עם הגישה הזאת. היא פשוט מתארת מספר פרויקטים שבהם השילוב של המחשב ושל האינטרנט הרחיבו את הלמידה והוסיפו לה ממדים חשובים וחיוביים.

אבל היא עושה עוד משהו, לא פחות חשוב. היא סוקרת את ההתפתחות שלה עצמה כמורה המשלבת את המחשב לתוך ההוראה שלה. היא מראה כיצד היא למדה לא ללכת שבי אחרי הטכנולוגיה רק מפני שהיא קיימת, אלא למצוא את ההתאמה הטובה ביותר בין הנושאים שהיא מלמדת לבין הטכנולוגיה. היא מפנה למאמרון קודם שלה בו היא מתארת כמה מהנסיונות הראשונים שלה עם המחשב ועם האינטרנט בכיתה, ומציינת:

It was not too long ago that I actually had students creating book reports in PowerPoint. I cringe when I think about the lack of creativity I brought to that assignment!

האם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מכל זה? נדמה לי שמסקנה ברורה אחת היא שכולנו נמצאים אי-שם בתהליך של ללמוד כיצד לאפשר לכלים להשתלב באופן טבעי לתוך ההוראה שלנו. ובנוסף, אין קיצורי דרך. סביר מאד להניח שעוד מחכים לנו לא מעט רגעים מביכים שבהם אנחנו נביט אחורה ונודה שמה שעשינו היה שימוש הלא כל כך נבון בכלים שעמדו לרשותנו. טעויות כאלו (אם הן באמת טעויות) יאפשרו למתנגדים לטכנולוגיות האלו בחינוך להצביע על כיצד אנחנו הורסים את הנוער, ומבזבזים את הזמן שלנו. ובכל זאת, אנחנו נהיה בכיוון הנכון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.