לא ברור מה באמת "מדהים" כאן

לפני כשבוע נתקלתי בקישור לאינפוגרפיק:

5 Incredible Ways That Virtual Reality Is Improving Education

כבר מספר פעמים בעבר הגעתי לאתרים שהבטיחו להראות כיצד המציאות המדומה (ה-VR) משנה (וכן – משפרת) את החינוך. אני ספקן די גדול כלפי ה-VR, אבל אין זה אומר שאינני מקווה שאולי הפעם אגלה שמישהו באמת עושה איתה משהו באמת מדהים. אי אפשר, הרי, רק לבקר ולקטול. לפעמים צריכים למצוא משהו חיובי בתקשוב החינוכי שעליו אפשר לדווח. ואני כותב זאת כדי, אולי, לשכנע שבאמת קיוויתי להתגבר על הציניות.

ובכל זאת, העובדה שמדובר באינפוגרפיק רק הגדילה את הספקנות שלי. אינני מתכחש לכך שלפעמים יש יתרונות לתצוגה גרפית של מידע. גם אני מצליח ללמוד הרבה מייצוגים גרפיים טובים, אם כי בעיני רצוי שהייצוגים האלה גם יכוונו אותנו למידע נוסף מעשיר ומעמיק יותר. רצוי שהגרפיקה תעורר התעניינות, ואינפוגרפיקה טובה כמובן גם מציגה בתמונה מה שקשה להציג במילים. במקרה הספציפי הזה חמש הדרכים מתוארות בחמש פסקאות קצרות, ולא מצאתי שום תועלת בתמונה הסתמית שבראש הדף או בצלמיות חסרות האופי שבראש כל פיסקה. בסופו של דבר, מה שאנחנו מקבלים הוא טקסט שזוכה לטיפת קישוט.

והציניות ההתחלתית רק התגברה עם קריאת הטקסט עצמו. לא רק שהדרכים ה-"מדהימות" אינן מצליחות להדהים, הן מתגלות כבנאליות למדי. אחת הפיסקאות מוקדשת לכך שה-VR מסייעת לתלמידים עם מוגבלויות. הטקסט פשטני למדי. לא אתווכח עם הטענה, או לפחות עם התקווה, שה-VR יכולה לתרום ללמידה של תלמידים עם מוגבלות – שכלית, רגשית או פיסית. אבל הספרות המחקרית בנושא מראה שהנושא עדיין בשלבי פיתוח (וזה למרות שאחד המאמרים החשובים בתחום התפרסם כבר לפני עשר שנים). מאמר אקדמי אחר, שהתפרסם לפני קצת פחות משנתיים, אמנם מתאר שימושים של VR בחינוך המיוחד אבל לצד הבעת אופטימיות כלפי השימוש הכותבים מדגישים שהיישום המוצלח נמצא עדיין אי-שם בעתיד. אינני ממליץ למורה, שאחרי קריאת המשפטים באינפוגרפיק יחליט לחלק משקפי VR לתלמיד בעל מוגבלות בכיתה, לצפות שבאופן פלאי הוא פתאום יראה למידה איכותית. יש סיכוי גדול יותר שהוא יתאכזב מאד.

כצפוי האינפוגרפיק גם מהלל סיורים וירטואליים – הכותרת של אחת הדרכים המדהימות מכריזה שבעזרת ה-VR תלמידים יכולים לבקר במקומות שאחרת לא היתה אליהם גישה. הרעיון של סיורים שנערכים בלי לנסוע לאתר הפיסי איננו חדש. לא מעט טכנולוגיות קודמות עוד יצרו ציפייה כזאת. אכן, טוב מראה עיניים מקריאת טקסט (לפעמים). לפני ארבעים שנה אפשר היה למצוא במקרני 16מ"מ בבתי הספר, והסרטים שהוקרנו בכיתות חשפו את התלמידים לעולם הטבע. באותה תקופה הסרטים האלה העניקו חוויה שאי אפשר היה להשיג בבית. אבל היום מסך הטלוויזיה בבית מזמין בשפע של "סיורים". האם מצפים שה-VR בכיתה תתחרה עם שפע סרטי הטבע ותהפוך אותם לנדושים ולא מלהיבים? יתכן, אבל לא ברור שהחידוש של כיתה שלמה שמרכיבה משקפי VR יחזיק מעמד זמן רב. מה שאפשר לראות עם משקפי VR בכיתה אפשר לראות היום גם בבית, כך שהתקווה לעורר התעניינות והתרגשות באמצעות כלי מגניב חדש עתידה לפוג אחרי זמן יחסית קצר.

מתבקשת שאלה נוספת שעולה בעקבות העיסוק בסיורים וירטואליים: מהי המטרה הלימודית של הסיורים האלה, או השימוש ב-VR באופן כללי? לגיטימי לחלוטין לראות בחוויה בלתי-נשכחת מטרה. אבל חשוב לזכור שחוויה כזאת איננה בהכרח מעידה על למידה. בעזרת ה-VR אפשר לשחות עם לווייתנים, וזה עשוי להיות חוויה נפלאה. אבל איננו בהכרח לומדים על חייהם של הלוויתנים דרך השחייה הזאת. כדי לקבוע אם ל-VR עריך חינוכי יש צורך להציב מטרה חינוכית כדי שאפשר יהיה לבדוק אם המטרה אכן הושגה.

שני שימושים נוספים המוזכרים באינפוגרפיק אינם נראים לי מדהימים במיוחד. מספרים לנו שה-VR מסייעת למורים להעריך את הלמידה של תלמידיהם. כהסבר לטענה הזאת מוסרים לנו שה-VR מאפשרת עריכת סקר, וגם שניתן לבחון את השפעת השימוש ב-VR על העולם הרגשי של התלמיד. אני מודה, פשוט לא הבנתי את הכוונה כאן. כן הבנתי את השימוש האחר – שה-VR עוזרת לתלמידים להתכונן לעולם העבודה, אם כי ההסבר הוא שהיום ראיונות עבודה נערכים באמצעות ה-VR. אם יש כאן משהו מדהים, לא מצאתי אותו. לא אתווכח עם התוספת שה-VR יכול להוות מרחב שבו סטודנטים לרפואה יכולים להתאמן, אבל באופן די ברור האינפוגרפיק מכוון ל-K12, ואינני מכיר בתי ספר שבהם אחוז הסטודנטים לרפואה מספיק גדול כדי להצדיק את הרכישה של הטכנולוגיה הזאת.

המציאות המדומה בהחלט קורצת. על פניה היא מבטיחה הרבה, אם כי בינתיים היא איננה מצליחה לשכנע. ובכל זאת, מעטים יתווכחו עם הטענה שהטבילה הטוטאלית לתוך סביבה שמקיפה אותנו יכולה להיות חוויה מרתקת ומרגשת. הבעיה היא שנכון לעכשיו רבים שמרכיבים משקפי VR טוענים שזה מביא לתחושות בחילה ושאפשר להרכיב אותן רק לפרקי זמן קצרים. ומעבר לכך, בכלל לא ברור שיש מה לעשות עם זה בסביבה החינוכית. לאור כל זה אין זה מפתיע שהשימושים ה-"מדהימים" שהאינפוגרפיק אשר במרכז המאמרון הזה אינם משכנעים. לפעמים הטקסט הפשוט יכול להעביר מידע (שלא להגיד "לספר סיפור") טוב יותר מאשר ייצוג גרפי צולע. כמו-כן, אמצעי המחשה פשוטים (וזולים) יותר מה-VR יכולים להעניק חוויה חינוכית טובה יותר. אינני מתנגד לשימוש ב-VR בחינוך, אבל עד אשר באמת יימצאו שימושים יעילים וכדאיים, לא כדאי לכנות שימושים שלה בחינוך "מדהימים".

המאמרון הזה כבר ארוך בהרבה מהאינפוגרפיק הקצר שאליו הוא מתייחס. אפשר לשאול אם בכלל היה טעם להקדיש כל כך הרבה מילים לדף מאד שולי שמופיע אי-שם ברשת. לדעתי ההתייחסות הזאת מוצדקת. הגעתי אל האינפוגרפיק דרך המלצה יומית שמגיעה לדואר שלי מ-ScoopIt. בדיקה די מהירה הראתה שהוא איננו חדש, אלא פרסום נוסף של אינפוגרפיק של חברה אחרת שהתפרסם לראשונה לפני שנה וחצי. אינני יודע מה גרם למפרסם הנוכחי – Educational Technology Infographics – לפרסם עכשיו מה שפורסם אז על ידי Virtual Reality Experiences, אבל הגלגול הזה מצביע על הקלות אשר בה מידע פשטני יכול להגיע לידי מורים שעשויים לראות בו מידע מוסמך. אין, כמובן, פסול בגלגול מחדש של מידע ישן. מספר פעמים בעבר המלצתי על הקריאה של ספרו של סימור פפרט Mindstorms, והספר הזה התפרסם לפני כמעט ארבעים שנה. אבל אני חושש שיש יותר קוראים לאינפוגרפיק הזה מאשר לספרו של פפרט. לטוב או לרע, הפשטנות מצליחה לשכנע, ומקבלים את טיעוניה מבלי לבדוק לעומק.

וזה מביא אותי לדרך המדהימה החמישית המתוארת באינפוגרפיק: "שיפור מעורבות התלמידים". שם אנחנו קוראים:

Let’s face it, trying to keep fully engaged for whilst a teacher is speaking or writing on the board, can be difficult at the best of times. Research has shown that we remember 20% of what we hear, 30% of what we see, and up to 90% of what we do or simulate. It is scientifically proven that Virtual Reality keeps the user fully engaged and immersed in their new environment. It is an active rather than passive way of learning. 

יש כאן אזכור של חרוט הלמידה של דייל – Dale's Cone of Experience – הידוע (אני מקווה) לשמצה (ואליו התייחסתי מספר פעמים בעבר). ארבעה המשפטים הקצרים למעלה מכילים נתונים שאין מאחוריהם שום בסיס מחקרי, אבל הם גם קובעים שהנתונים האלה אכן מעוגנים במחקר. זאת ועוד: הם גם מכריזים שיש הוכחה מדעית לכך שה-VR שומר על מעורבות המשתמש (וראוי לשים לב שלא נכתב שם "הלומד"). כל כך הרבה מידע לא נכון במשפטים כל כך קצרים.

אבל האינפוגרפיק נחמד וקליט. למרבה הצער אפשר להניח שהוא יזכה לגלגולים נוספים, וימשיך לשכנע מורים שאם הם רוצים לשפר את הלמידה בכיתות שלהם הם זקוקים לטכנולוגיה יקרה שהכדאיות שלה בחינוך רחוקה מלהיות מוכחת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *