נחמד, אבל לא מי יודע מה נחוץ

בלוגרים רבים, גם מתחום החינוך, וגם מתחום הטכנולוגיה, דיווחו אתמול, די בהתרגשות, על השקת המרכיב החדש של הכלים המקוונים של גוגל – כלי להכנת מצגות. במשך תקופת ההמתנה לקראת השקת הכלי הזה הצפייה היתה גדולה. יודעי דבר טענו שמדובר במרכיב חשוב מאד של מערכת כללית של כלי אופיס מקוונים שיכולה להוות תחרות רצינית עם האופיס הנפוץ והמוכר (והיקר) של מיקרוסופט.

גם אני חיכיתי לכלי הזה, אם כי אינני יכול להגיד שזה היה בצפייה דרוכה. אינני מרבה להשתמש ב-PowerPoint (בלשון המעטה), ולכן, מבחינת הצרכים שלי, כלי מקוון להכנת מצגות אינו בין הכלים הנחוצים לי ביותר. אך אין זה אומר שהרעיון של כלי אופיס מקוונים (וחינמיים) איננו רעיון מבורך. במשך החודשיים האחרונים מצאתי שהתמלילן המקוון של גוגל משרת אותי ברוב הגדול, כמעט ברוב המכריע, של צורכי הכתיבה שלי (כולל בעברית). אין ספק ש-Word הוא תמלילן בעל עוצמות אדירות, אבל הרוב הגדול מאיתנו אינו זקוק לחלק ניכר האותן עוצמות. נכון להיום, אני מגלה שקל לי יותר לפתוח קובץ חדש דרך המסמכים של גוגל, ולעבד ולשמור אותו ברשת. יש יתרון גדול בכך שהקובץ נגיש לי מכל מקום. אותה נגישות קיימת גם באמצעות הדיסק-און-קי שנמצא בכיס שלי באופן קבוע, אבל פונקציית החיפוש (וכזכור, מדובר בגוגל) במסמכים המקוונים של גוגל מהירה ויעילה, ואני נעזר בה באופן די תדיר.

לעומת זאת, לטעמי, אחת הפונקציות המרכזיות של כלי האופיס של גוגל, פונקציית השיתוף, עדיין לא הוכיחה את עצמה. ניסיתי מספר פעמים לערוך מסמכים בשיתוף עם אנשים אחרים, והתוצאות היו מאכזבות. במידה מסויימת הקושי קשור לתמיכה בעברית של המערכת. התמיכה הזאת משתפרת כל הזמן, אבל עדיין לוקה בחסר. אבל נדמה לי שעיקר הבעיה נמצא בחוסר רצון של השותפים האפשריים שלי להכין מסמכים בדרך הזאת.

וזה מביא אותי חזרה לכלי החדש להכנת מצגות. אני אמנם כותב שאני נתקל בקושי בשימוש בתמלילן המקוון במצבים של שיתוף, אבל ברור לי שמצבים כאלה קיימים, ואם נתרגל לעבודה משותפת מקוונת, אני משוכנע לא רק שהכלי ישרת אותנו, אלא שהוא יעשה זאת בצורה יעילה. אבל לא ברור לי למה אנשים – מורים או תלמידים, או כל אוכלוסיה אחרת – ירצו לעבוד בצורה מקוונת על הכנת מצגת. בוודאי השיתוף יכול להועיל כדי להעיר הערות, לתקן שגיאות כתיב, להזיז קטע גראפי למקום אחר על השקף, ובשינויים זעירים מהסוג הזה. אבל להבדיל ממסמך שקבוצת אנשים מגבשת בשיתוף (ובדרך כלל, לקראת סיום התלהיך, מגישה למנסח מדופלם כדי ללטש אותו), המצגת צריכה לשקף את הטעם העיצובי, ואת הצרכים התצוגתיים, של האדם שישתמש בו.

כמובן שאפשר להתווכח עם הטענה הזאת. יתכן שלא מעט מכיני מצגות כמהים למצב שבו הם יוכלו לעבוד בשיתוף, ומה שאני רואה כפעולה של אדם יחיד עוד תתגלה, בעתיד הלא כל כך רחוק, כמתאימה ביותר לעבודה קבוצתית. אם כך יתברר, אז בזבזתי לא מעט זמן על כתיבת ביקורת מיותרת. אבל יש כאן (כמובן) פואנטה אחרת. כחסיד של כלים שיתופיים, ושל כלי Web 2.0 באופן כללי, נדמה לי שהתלהבות יתר כלפי הכלים האלה איננה הדרך לקדם את השימוש בהם. אין טעם לחייב את השיתוף במצבים שבהם אותו שיתוף איננו נחוץ או מתבקש. לעשות כך הוא להעמיד את הכלי במרכז, ולחפש (בנרות) דרכים להשתמש בו, במקום להעמיד את הלמידה במרכז, ואז לבחון באילו מצבים כלים מסויימים יכולים להועיל. נדמה לי שבדרך הזאת יש סיכוי משמעותי יותר לקדם את השימוש בכלים הנהדרים האלה.

ואם, בינתיים, מישהו רוצה לנסות לערוך מסמך, או מצגת, בשיתוף איתי … לא קשה למצוא אותי.