דרך סטיבן דאונס הגעתי (זו הפעם הראשונה) לבלוג של דונלד קלרק, בלוגר אנגלי, כנראה אקדמאי, שאין לי עליו שום מידע נוסף. עלי לציין שאפילו לא ברור לי מה הביא אותו לכתוב את המאמרון שאליו דאונס מקשר, מאמרון בשם Reading to your children makes no difference. קלרק כתב את המאמרון שלו בעקבות ידיעה שארגון ה-National Year of Reading האנגלי פירסם, ידיעה הטוענת שפחות מחצי מההורים באנגליה קוראים לילדיהם. קלרק בוחן מספר היבטים של הטענה הזאת, ובהמשך, כאשר הוא מסתמך על מחקר אחר, אמריקאי, כותב:
Interestingly, having lots of books in your home is highly correlated with educational attainment, but ‘parents reading to their children’ is NOT.
מפני שקלרק איננו מביא קישורים למחקרים, היה עלי לחפש קצת בעצמי. נדמה לי שמצאתי את הסקר האנגלי המקורי דרך הבלוג של בלוגר אנגלי אחר, ריצ’רד וורייארד. לפני כמעט חודשיים וורייארד כתב שלשון הידיעה המקורית מארגון ה-National Year of Reading היתה כל כך מעורפלת שקשה היה להבין ממנה דבר. לכן, הוא חיפש את הסקר המקורי כדי למצוא פרטים נוספים. אבל כאשר הוא מצא את המקור, הדברים נשארו מעורפלים. מתברר שהסקר נערך אצל 2200 הורים לילדים בין הגילאים 0-16, וקשה להסיק מאוכלוסיה כזאת מסקנות ברורות. אני מודה, המשכתי לקרוא לילדים שלי לפני השינה עד גיל יחסית מבוגר, אבל כשהם היו בני 12, גם כאשר היה לי הרצון או הכוח לקרוא להם לפני השינה, הם לא רצו לשמוע אותי. לא ברור אם אותם “פחות מחצי” מההורים שלא קראו לילדיהם לא עשו זאת מפני שהילדים שלהם פשוט היו מבוגרים מדי לפעילות הזאת.
אבל ללא קשר לסקר עצמו, ההתייחסות של סטיבן דאונס מעניינת וחשובה. קלרק עצמו רומז שאין לקריאה לילדים (והכוונה היא כנראה לקריאה לפני השינה) שום השפעה חינוכית. דאונס מהרהר שהכוונה ב-“השפעה חינוכית” היא כמעט תמיד ציונים גבוהים יותר, והוא שואל אם אין סיבות “חינוכיות” ראויות יותר שבגללן כדאי לנו לקרוא לילדים. הוא כותב:
I look to the possibility of other benefits – the easy association, for example, of text and phonetics, something that would never show up on a written test, but would reward the child with a rich inner life of many voices and nuances. The moral of the story? To Assume that ‘educational attainment’ is the purpose of learning is to miss most of the value of learning.
לא קשה להסכים איתו, ומתבקש לחתום את המאמרון הזה עם המילים שלו. ובכל זאת, יש אולי מקום להערה נוספת, נסיון טיפה מאולץ למצוא נמשל נוסף. עדיין בימינו, כאשר המחשב הפך לכלי יום-יומי וביתי אצל הרוב הגדול מאיתנו, רבים עדיין סבורים שהמבחן של הכדאיות של המחשב בבית הספר נמצאת בשיפור בתוצאות המבחנים של תלמידים. וגם כאן, כמו עם הקריאה לפני השינה, גישה כזאת מפספסת את הערך האמיתי של הלמידה.