לפני בדיוק שנה שברתי שתיקה של כשמונה חודשים בבלוג הזה. הרגשתי אז שעל אף העובדה שהראש (שלי וגם של קוראיי המעטים) נשאר ממוקד באופן כמעט בלעדי בענייני מלחמה אני יכול להרשות לעצמי להרהר בכתב על עניינים הקשורים לתקשוב בחינוך. לא האשמתי אף אחד בשתיקה הממושכת הזאת. איכשהו פשוט הרגשתי שהעיסוק בעניינים שלפני-כן נחשבו רגילים יהיה כניעה לנורמליות האבנורמלית של המלחמה.
מאז הצלחתי לכתוב כאן על הנושאים שמעסיקים אותי בבלוג הזה. נדמה לי שעשיתי זאת במידה לא קטנה של עקביות, בתדירות של כמעט מאמרון כל שבועיים, אם כי אינני בטוח שמה שהופיע כאן באמת היה מעניין. אבל הנה, כבר חודש אני שוב מוצא את עצמי במצב של הרהור – כיצד אפשר לכתוב על תקשוב בחינוך כאשר היום-יום שלי, ושל כולנו, הוא טילים והרס. האם רצוי לשאוף ל-"נורמליות" ולהמשיך לכתוב? או אולי הכתיבה אינה אלא שוב כניעה למציאות האבנורמלית. אולי העיסוק ב-"נורמלי" כאשר הכל מסביב כל כך רחוק מנורמלי הוא מתן לגיטימציה להמשך האבנורמליות.
מאז המאמרון האחרון כאן סימנתי לעצמי מספר הולך וגדל של נושאים שנראים לי ראויים וחשובים להתייחסות. אבל על מנת לנסות להכנס שוב לשגרה של כתיבה אני דווקא בוחר לצלול לתוך העבר הרחוק, וגם לתאר כיצד אני, שבדרך כלל אינני מוצא ערך בשימוש בכלי AI, נעזרתי בהם באיתור של מאמר שזה זמן רב ניסיתי למצוא.
אינני זוכר מה גרם לי לחפש מאמר ספציפי שאודותיו היה לי זכרון עמום מלפני שנים רבות. לא פעם אני מבקש להביא כאן דוגמאות הקשורות לדיגיטליות בחינוך שממחישות שלמרבה הצער אין חדש תחת השמש בתחום. נזכרתי שבזמנו קיבלתי מפרופ' יהושפט גבעון (שפי) אחד המאמרים הראשונים שהתריע על כך שהאינטרנט והדיגיטליות מאיימים על ההשכלה הגבוהה כפי שהכרנו אותה עד אז. זה היה בשנת 2011, ואילו נזכרתי שהמאמר עצמו היה משנות ה-90 של המאה הקודמת. (מעניין שעל אף העובדה שאני חושב שקיבלתי את המאמר משפי, אחרי שאיתרתי את המאמר ומצאתי אותו בדואר שלי, ראיתי שבהתכתבות בינינו היה זה אני ששלחתי אותו אליו. אולי קיבלתי אותו ממישהו אחר, ואינני זוכר מי.) הזכרון היה די עמום, ולא זכרתי מספיק פרטים על מנת לאתר אותו. דווקא אי-השקט של המלחמה הנוכחית, אי שקט שמנע ממני לצלול לתוך כתיבה "מעמיקה" יותר, דרבן אותי לפנות ל-ChatGPT ולבדוק אם אולי הוא יעזור לי באיתור אותו מאמר.
הפנייה שלי היתה די פשוטה:
I'm looking for an article from the early 1990s by an academic at I think an Ivy League college. He was also Israeli, but taught in the U.S. The article focused on the threat that the internet posed to higher education. Can you find that article for me?
כמעט מיד זכיתי בהמלצה טובה – Digital Diploma Mills מאת דיוויד נובל (David Noble). ChatGPT אמנם ציין שנובל לא היה ישראלי, אבל מדובר בספר שהזהיר שטכנולוגיות חדישות יפגעו בעצמאות האוניברסיטה ויהפכו אותה ללא יותר אשר קבלן שמכין פועלים לתעשייה. הספר, אגב, משנת 2001, אם כי הוא מבוסס על מאמר של נובל מסוף שנות ה-90. שמחתי על ההמלצה. הרי מדובר בספר באמת מעניין שכדאי לקרוא. אבל הוא לא היה זה שחיפשתי. כתבתי שנדמה לי ששמו הפרטי של הכותב היה Noam. ולשמחתי זה היה מספיק על מנת לקלוע למטרה:
Yes—this clicks now. I’m almost certain you’re thinking of Eli Noam
🎯 The article you likely have in mind
One strong candidate is:
“Will the Internet Be Bad for Democracy?” (1999)
(based on a 1999 lecture/paper)
אכן, חשבתי על Eli Noam, אבל המאמר שעליו ChatGPT המליץ לא היה זה שחיפשתי. ביקשתי משהו שעסק ספציפית בהשכלה הגבוהה והמאמר הזה היה כללי יותר. אבל גם אם זה לא היה המאמר שרציתי, עכשיו היה לי מספיק מידע לערוך חיפוש מושכל יותר. ChatGPT המצליץ על מאמר אחר של נועם, ודרכו הצלחתי להגיע יחסית מהר אל:
זה אכן המאמר שחיפשתי, והוא מ-1996 – לפני שלושים שנה. אבל עם תודה גדולה ל-ChatGPT ותחושת הסיפוק שאיתורו העניק לי, עדיין נשאלת השאלה האם דבריו של אלי נועם מלפני שלושים שנה באמת ניבאו את מה שקרה וקורה להשכלה הגבוהה. נדמה לי שכן.
נועם ציין שטכנולוגיות חדישות מעניקות יתרונות רבים לעולם הדעת, אבל הוא הוסיף שעל אף העובדה שטכנולוגיות תקשורת חדשות יכולות לתרום למחקר, הן גם מחלישות את מוסדות הלמידה כמקורות של ידע:
Instead of prospering with the new tools, many of the traditional functions of universities will be superseded, their financial base eroded, their technology replaced and their role in intellectual inquiry reduced. This is not a cheerful scenario for higher education.
הוא הדגיש שהטכנולוגיות החדישות אינן אשמות בהתפרקות האוניברסיטה שהוא חזה. לכך יש גורמים רבים נוספים. אבל כאשר הטכנולוגיות האלו משנות את דרכי הפקת המידע והפצתו, הן מאפשרות ומזרזות את פירוקו של מבנה האוניברסיטה כפי שהכרנו אותו דורות רבים. ראוי להוסיף שכל זה הוא לפני שכלי AI הביאו לכך שכתיבת חיבור כבר איננה אמצעי אמין להערכת הלמידה.
להבדיל ממפתחי הכלים הנפוצים של היום, נועם לא התרברב שהכלים החדשים יוצרים דרכי למידה טובות יותר, ויהפכו את האוניברסיטה למיותרת. הוא רק ציין שכדי שהיא תוכל להמשיך למלא תפקיד חשוב יהיה עליה להסתגל למציאות הטכנולוגית החדשה:
The question is not whether universities are important to society, to knowledge or to their members – they are – but rather whether the economic foundation of the present system can be maintained in the face of the changed flow of information brought about by electronic communications.
הוא סיכם (שוב, ב-1996) שמתרחש שינוי מהותי בנגישות למידע, ובגלל זה גם דרכי הפעולה וגם התפקיד המסורתי של ההשכלה הגבוהה ישתנו:
In the past, people came to the information, which was stored at the university. In the future, the information will come to the people, wherever they are.
הטכנולוגיות הדיגיטליות של היום שונות מאד מאלה שעליהן נועם כתב לפני שלושים שנה. אם לא שום דבר אחר, הן מעצימות את היכולות שעליהן הוא הצביע אז. כזכור, נועם הדגיש שהטכנולוגיות אינן האשמות המרכזיות של השינויים, אלא הזרז שלהן – וברור שאלה של היום, ובעיקר ה-AI, מזרזות עוד יותר.
לקורא של היום המאמר של נועם הוא בוודאי לא יותר מאשר עדות היסטורית מעניינת. במהלך השנים רבים אחרים כתבו דברים דומים, וספק אם יש באמת חשיבות בלהיות בין הראשונים. אבל אני מודה ל-ChatGPT שסייע לי באיתור המאמר, ובכך גם העניק לי את ההצצה לתוך נבואה שכנראה לא רחוקה מלהתגשם.
מעולה ג'יי, תודה רבה לך על כך.
כיף! לקרוא.
החדשנות ככלי לנבירה בעבר שחוזה את העתיד.
מאז היו אזהרות נוספות לגבי שינוי האקדמיה, למשל ההרצאות בקורסרה שנטען שהן ודומיהן ישנו את המודל העסקי של האקדמיה ואת אופייה.
מעניין לבחון את ה"פלט" – האם ואיך השתנתה האקדמיה במהלך 30 בשנים הללו.