טוב מאוחר מאשר … אפילו אם המילים די ריקות

הפיסקה הקצרה שבהמשך הופיעה ב-Smart Briefs של ה-ISTE של סוף חודש יולי:

Several overvalued edtech companies that couldn't back up their AI hype with classroom-based efficacy have created a legacy of exaggeration that resulted in 2024's paltry $2.4 billion in venture capital — the lowest investment since 2015. AI's potential can only be realized if edtech companies have a clear understanding of what actually improves learning outcomes and use evidence-based practices to develop products.

יש כאן ביקורת די נוקבת כלפי תחום התקשוב החינוכי, אם כי מדובר בביקורת שמושמעת כבר שנים רבות, ללא קשר למידת ההשקעה של חברות הון הסיכון בתחום. אבל מעבר לכך, מקריאת הפיסקה נדמה שמה שבאמת מדאיגה את אנשי ה-ISTE איננה הערך המפוקפק של המוצרים שפותחו באמצעות הון הסיכון או האפקטיביות האמיתית של אלה, אלא הירידה המשמעותית בהשקעות. קשה להגיד שבזה יש חדש. מזה שנים ה-ISTE, שלכאורה דוגל בקידום הלמידה באמצעות טכנולוגיות חדישות, מדווחת יותר על מצב השוק מאשר על מצב הלמידה בעקבות השימוש בכלי תקשוב למיניהם. ובכל זאת, יש כאן ביקורת די גלויה ואזהרה למשקיעים: אמנם ה-AI בשדה החינוכי מהווה תחום פורה להשקעות ולרווחים, אבל היום בתי הספר אינם מוכנים לקנות כל דבר נוצץ. הם דורשים הוכחה שמה שרוכשים באמת מסייע בלמידה.

ה-Smart Brief הזה מקשר לכתבה של רוד בריסטו (Rod Bristow), לשעבר נשיא Pearson, והיום מנכ"ל של College Online – פרויקט שמתמקד במערכת של קורסים מקוונים למבוגרים בתחום של Higher Technical Qualifications שהם כנראה תחליף לתואר אקדמי. מכותרת הכתבה של בריסטו אפשר להבין שהכתבה כנראה היוותה הבסיס לפיסקה שב-Smart Brief:

Beyond Hype and Fluff: Lessons for AI from 25 Years of EdTech

בריסטו מעיד על עצמו שהוא דוגל בשילוב טכנולוגיות בחינוך (דבר שכמובן הגיוני עבור אדם שהוביל את Pearson). הוא מציין שהטכנולוגיות האלה יכולות להציע פתרונות טובים לבעיות אמיתיות. עם זאת, הוא מודה ש:

we have not seen the widespread transformation in education that technology promised to deliver

ומיד בהמשך הוא מוסיף שבגלל אי-קיום אותה הבטחה, משקיעים נכוו. (שוב, נדמה שהדאגה היא למשקיעים ולא ללומדים שהלמידה שלהם היתה אמורה להיות טובה יותר בעקבות אותן טכנולוגיות.) בריסטו מדגיש שבתקופת הקורונה ההשקעות בתקשוב החינוכי הגיעו לשיא, אבל היום המטוטלת נעה לכיוון ההפוך, וכבר לא נוהרים לרכוש כל פיתוח חדש. הוא כותב שהיום המשקיעים חייבים לשאול "האם זה עובד?". באופן קצת מביך, נדמה שהנחת יסוד אשר בצורך בשאלה הזאת עכשיו היא שעד עכשיו מיעטו לשאול אותה. ובכל זאת, בריסטו מציין שאכן יש הרבה פיתוחים שכן עובדים, כך שאם המשתקיעים יקפידו לשאול את השאלה הזאת לפני שהם יחליטו במה להשקיע, זה יהיה לטובת התחום.

בשלב הזה של הכתבה של בריסטו היה כבר הגיוני לשאול למי הוא פונה. הרי יש בדבריו אזהרה למשקיעים – שעליהם לבדוק היטב אם יש ערך לימודי של ממש בכלים שבהם הם משקטעים כי אחרת רווחיהם ייפגעו. אבל כזכור, רבים אומרים את זה כבר שנים, ועוד לפני הקורונה. וכאן נכנסת ההתייחסות ל-AI. האם ה-AI באמת משנה את התמונה? בריסטו כותב ששיפור הלמידה חייב להיות בבסיס כל טכנולוגיית למידה, במיוחד כאשר מדובר ב-AI. אבל נדמה שיותר מאשר ה-"במיוחד" הזה קשורה למשהו ייחודי ב-AI, הוא פועל כמבוא לפרסום הפרויקט הנוכחי שלו. הרי College Online עוסק בלימודי המשך של מבוגרים, ונדמה שלא בכדי הוא כותב:

There are many areas of great promise, but none more so than the enormous expansion in online access to lifelong learning for working people who are otherwise denied the education they need.

בריסטו מוסיף שבמקום שטכנולוגיות למידה יהיו סתם תוספת, אפשר לשלב אותן ממש ביסוד חוויית הלמידה, והוא מדגיש שהרחבת הנגישות של למידה לאורך החיים יכולה להוות שינוי מהותי לכלכלה ולחברה. בזה אני כמובן מסכים. הלמידה לאורך החיים היא ללא ספק מטרה מאד ראויה, לפרט וגם לחברה. אני גם משוכנע שהתקשוב יכול למלא תפקיד חשוב בלמידה הזאת. אבל דבריו של בריסטו נקראים כקלישאות ריקות. ולמתחיל בקלישאות, כנראה אומרים לו המשך: מכאן בריסטו מסביר לנו על הקשר בין ידע וכישורים. מתברר שצריכים את שניהם. הוא כותב שהיום, בעידן ה-AI, מפני שקל כל כך לרכוש או ליצור ידע דרך חיפוש ברשת או באמצעות ה-AI, נהוג לחשוב שהכישורים חשובים יותר מאשר הידע. אבל הוא מסביר שהכישורים הם ביטוי של ידע, כאשר ללא ידע או מומחיות אין משמעות לכישורים.

האם אנחנו לומדים משהו מכל זה? היה לי מעניין לגלות שבשנים האחרונות ההשקעות של הון הסיכון בכלים תקשוביים בחינוך ירדו באופן משמעותי. דווקא בעקבות הנהירה אחר כלי AI בחינוך התרשמתי שקיים מרדף אחר הדבר הגדול הבא, ושזה מביא לגידול בהשקעות. בנוסף, אני כמובן מעוּדד לקרוא שיש מי שמעמיד את הלמידה לפני הרווחים. אמנם רבים כותבים את זה, אבל לעתים קרובות מדי הגישה הזאת מוצנעת מדי. אני גם חייב להודות שקשה לי לבוא בטענות כלפי כתיבה קלישאתית. הרי לא פעם כאשר אני קורא שוב דברים שפרסמתי כאן (ולפעמים אפילו תוך כדי הכתיבה) אני מזהה לא מעט קלישאות ומילים ריקות שבסך הכל מכסות על כך שהביקורת שלי חוזרת על עצמה. אבל יש משפטים בכתבה של בריסטו ששמים אותי בכיס הקטן. לדוגמה, לקראת סיום בכתבה הוא כותב:

To simultaneously hold the benefits and the risks of AI in a firm embrace, we will need courage, imagination and clarity about the problems to be solved before we get swept up in the hype and fluff.

מילים ריקות הן די אופייניות בנוף הכתיבה על התקשוב החינוכי (עם או בלי התוספת של AI). אבל כאן הן באמת נראות תלושות מאמירה חינוכית כלשהי. בשלב מסוים במהלך קריאת הכתבה של בריסטו חשדתי שדבריו אולי נכתבו על ידי כלי AI. אבל בסופו של דבר החלטתי שה-AI היתה כותבת טוב יותר.