תומס הנסון, בבלוג שלו Open Education כותב על סקר רב היקף שנערך על ידי החברה הבריטית הממלכתית שמפקחת על כלל שירותי התקשורת הבריטיים, Ofcon. לפני כשלושה שבועות החברה פרסמה דוח שסוקר את תוצאות הסקר. אפשר למצוא בו התייחסות לשימוש של ילדים ושל בני נוער במגוון רחב של מדיה – עם דגש על אינטרנט.
בעיני, הפרק האחרון (והקצר מאד) של הדוח מעניין במיוחד. בחלק הזה מדווחים על התשובות שנענו לשאלות שנשאלו בנוגע לשיעורים על האינטרנט, וגם על הטלוויזיה, בבתי הספר. מתברר שבמערכת החינוך הבריטית יש שיעורים המוקדשים לטלוויזיה (אין פירוט, אבל לא נראה לי שאני טועה כאשר אני מנחש שמדובר במשהו נוסח “חינוך לצפייה נבונה”). עם זאת, היום מקדישים יותר זמן לשיעורים על האינטרנט (כנראה גם “איך משתמשים” וגם “גלישה זהירה”). מכל זה אפשר ללמוד שמישהו במערכת החינוכית הבריטית בדעה שבבתי הספר כדאי, וגם אפשר, לעסוק בצריכת מדיה בצורה נבונה. אבל בנוסף, אפשר להבין שהטלוויזיה כבר הפכה לחלק בלתי-נפרד מהנוף התרבותי, ולכן לא “מלמדים צפייה” אלא מקבלים אותה כמובנת מאליה, ואילו לגבי האינטרנט מדובר במשהו שעדיין קצת חדש.
אבל כזכור, החלק הזה של הדוח די קטן. מרבית הסקר עוסק בהתנהגות של ילדים ובני נוער עם האינטרנט. תוצאות הסקר מראות שלילדים רבים יש מחשב שמחובר לרשת בחדר השינה, ושהוריהם אינם מעורבים בהרגלי הגלישה שלהם. זאת הנקודה שאליה הנסון מתייחס. הוא מזהה בנתונים שבדוח “מגמות מדאיגות”:
The first somewhat troubling result is that more than a third of 12-15 year-olds now have internet access in their bedrooms. Yet, just under half of the parents have implemented internet filtering or parental controls, leaving nearly 60% of youngsters in the 12-15 age group to use the internet unsupervised.A second troubling trend is that one in six users aged 5-7 are also mostly left to use the internet unsupervised as well. According to the survey results, most parents “say that they trust [their] child to use the internet safely.”
סטיבן דאונס מבטא את זה היטב כאשר במאמרון קצרצר הוא מקשר למאמרון של הנסון וכותב:
OK, if these numbers reflect anything like similar trends over the last decade or so, shouldn’t we have seen by now a wave of injury and trauma? I mean, if this sort of situation is dangerous, shouldn’t we be seeing casualties by now? If 60 percent of children ran through red lights, we’d be hearing about it. So, given these statistics, what is the case for Internet Safety, properly so-called?