כשאת אומרת “הגנה”, למה את מתכוונת?

הורים רבים חוששים, ובמידה לא קטנה בצדק, ממה שילדיהם עשויים לפגוש כאשר הם מתחברים לאינטרנט. החשש הזה מזין תעשייה רווחית מאד של בניית כלים שאמורים להגן על הילדים בפני הסכנות שברשת. בשוק אפשר למצוא יישומים שמונעים את ההגעה אל אתרים שנחשבים למסוכנים או לא מתאימים, וגם יישומים שעוקבים אחרי הפעולות של הילדים על מנת לאפשר להורים לוודא שילדיהם מתנהגים בצורה נאותה בשיטוטיהם באינטרנט. לא אטען כאן שאין סכנות שאורבות לילדים ברשת, אם כי מחקרים רבים מצביעים על כך שהסכנות האלו בדרך כלל זוכות לכותרות, ולמבצעי הפחדה בכלי התקשורת, הרבה מעבר לסכנתם האמיתית. ברור שקלף ההפחדה מוכר, ולכן אין זה צריך להפתיע שבדף הראשי של יישום המשווקת על ידי חברה שמבטיחה להגן על הילדים אנחנו פוגשים את הכותרת:

בהמשך של אותו דף מגישים לנו נתונים מסמרי שער על האחוז הגבוה של ילדים שפוגשים סוטים ברשת, ועל האחוז הנמוך של מקרים כאלה שזוכים לדיווח. על מנת להסביר את הייחוד של היישום של החברה, מפחידים אותנו עוד יותר – מסבירים שהילדים של היום בקיאים יותר מהוריהם בשימוש במחשב, ולכן הם מצליחים לנטרל את היישומים האחרים שבשוק. לעומת היישומים האחרים האלה, המרכיבים של היישום שלהם:

מותר לשאול לגבי הערך החינוכי של מעקב אחרי הגב של ילדים, ללא ידיעתם, אבל השאלה החינוכית הזאת איננה מה שמעסיק אותי כאן. הרי באופן כללי אין שום דבר חדש בכל הסיפור הזה. האמת היא שלא הייתי מתייחס לנושא הזה עכשיו לו קראתי כתבה ב-eSchool News שהתפרסמה לפני שבוע. הכתבה הזאת מוסרת שאותה חברה שמתריעה על הסכנות גם אוספת מידע שנצבר בצ’טים של הילדים שבמחשבים שלהם מותקנת היישום שלה, ומוכרת את המידע הזה לחברות שמבקשות לשווק מוצרים שונים לילדים.

אינני משוכנע שהתקנת יישום מעקב במחשב היא הדרך הטובה ביותר להגן על ילדים בפני הסכנות שבאינטרנט, אבל מעבר לכך, ברור שיש כאן הגדרה מאד מצומצמת של מה שמהווה סכנה. בעיני, שימוש בנתונים אישיים (גם אם המידע מוגש למשווקים באופן קבוצתי, ולא אישי, או שמי) על מנת לייעל את מערך השיווק של מוצרים לבני נוער מהווה סכנה אמיתית, ומבחינה סטטיסטית יתכן שמדובר בסכנה רצינית יותר מאשר מספר הסוטים שילדים פוגשים ברשת. באתר הבית של החברה, המוצר הראשי שמוצג הוא Pulse, השרות שהחברה מוכרת למשווקים. בכותרת הראשית שמתנוססת מעל הדף אנחנו קוראים:

ומתברר שהמילים האלו קולעות לאמת הרבה מעבר למשמעותן הסתמית.

איסוף המידע הזה אכן מרגיז, ואפילו מדאיג. אך עם זאת, רצוי לזכור שהחברה הזאת איננה היחידה שעוקבת אחרינו ואוספת מידע אודותינו. די להזכיר את גוגל שהפכה להיות מרכיב הכרחי בחיינו היום-יומיים. לטוב או לרע, גוגל יודעת היטב מה אנחנו מחפשים באינטרנט, והיא מתאימה בין החיפושים שלנו לבין הפרסומות שאנחנו פוגשים. עבור אלה מאיתנו עם חשבונות gmail, היא גם “קוראת” את הדואר שלנו כדי לקלוע טוב יותר למה שמעסיק אותנו. החשיפה הזאת נעשתה מזמן לעובדת חיים בעידן האינטרנט, והרוב מאיתנו השלמנו עם העין הממוכנת הפולשנית הזאת. אנחנו מבינים (אם זאת המילה הנכונה) שזה המחיר שאנחנו צריכים לשלם כדי לקבל את השירותים החיוביים שחברה כמו גוגל מעניקה לנו.

ובכל זאת, כאשר תוך כדי מתן “הגנה”, חברה שמתיימרת להגן על ילדים מנצלת את המידע שהיא אוספת אודותם, מותר לשאול לגבי טוהר הכוונות שלה, ועל טיב הבטחון שהיא מעניקה.