זכיתי היום להשתתף בפתיחה החגיגית של התערוכה השנתית של המרכז לתכנון לימודים במכללת בית ברל: קופי פייסט – יצירה, מסירה ושיתוף. ליוויתי חלק מבניית התערוכה – אין זה סוד ששאלות של העתקה והדבקה, והמקום שהרעיון הזה תופס בתהליכי למידה ויצירה, קרובות מאד לליבי. אבל אני אדם מילולי למדי (אם כי המוסיקה מאד מדברת אלי), ואינני מבין בעיצוב, בניצול חלל כדי לבטא רעיון. לכן, שמחתי לשתף פעולה עם אנשי המרכז, ולראות עד כמה הם היטיבו להמחיש את הרעיונות האלה באמצעים שונים מאלה שאיתם אני מרגיש בבית.
כאשר שהוזמנתי לשתף פעולה עם אנשי המרכז לקראת הכנת התערוכה הצצתי בשרידי התערוכות הקודמות שלהם שנמצאים ברשת. התרשמתי במיוחד מהתערוכה של שנת 2007, “כמה כפתורים תפרת?“. ידעתי שכבוד יהיה לי לשתף פעולה עם צוות שהעמיד תערוכה כל כך מרשימה. וכך היה.
בפינה אחת של חלל התערוכה המבקרים מוזמנים לחבר דיסק-און-קי למחשב ולהעתיק תיקיה מלאה בקבצים שמתייחסים לנושא של העתקה/הדבקה ממספר היבטים. העתקתי. עלי להודות שבאופן כללי חשתי שעורכי התערוכה הרגישו שהם לוקחים (בוודאי לא “מעתיקים”) ממני, אבל אני משוכנע שאני קיבלתי מהם לפחות באותה מידה שהם קיבלו ממני. מומלץ.
נראה מעניין ומוצלח, וגם מעורר סקרנות. אבל אני מצטער – אינני יכול שלא להיות קצת טרחן… זה פשוט מציק לי:“קופי – פייסט”הנה ציטוט מתוך ההזמנה באתר שהפנית אליו: “בקופי פייסט משתלבים… מסירה: הנחלת מסורות ונכסי תרבות ושימורם”.זה רילי אבסורד שאנחנו חייבים טו יוז מילים באינגליש כדי להעביר מסיג’ של קול, ניו, וסופיסטיקייטד. בעיני זה לא מייק סנס אלא סתם פרט אוף טרנד – שאותי ורי מעצבן.
בעיני גם זה סוג של קופי פייסט (או העתקה והדבקה, לשיטתך). המון מילים שהשתרשו בעברית שאולות משפות אחרות, כמו למשל בדיחה, אסימון, גלימה, דחליל ומוקיון שכולן מארמית. שפות ותרבויות שואלות זו מזו מילים, וגם זה קורה מאז ומעולם.וגילוי נאות: אני חלק מצוות הפיתוח של התערוכה.