ממתי משקיעים עשירים הם מדד לאיכות בחינוך?

לפני מספר ימים רועי (ציקו) ציקורל פרסם כתבה באתר “הגיע זמן חינוך” בה הוא סקר בהתלהבות את הפרויקט החינוכי של מקס ונטילה – AltSchool. אפשר לכנות את ונטילה יזם סידרתי. הוא יצר כמה חברות הזנק וגם היה ראש תחום הפרסונליזציה של גוגל. בעזרת קשרים רבים בקהילת יזמי ההי-טק ונטילה הצליח לגייס סכום מכובד ביותר של כסף – לפי רוב הדיווחים כ-150 מיליון דולר – כדי לחולל שינוי בחינוך. ציקורל מקדיש 1200 מילים, רובן נלהבות, לסקירה על המיזם הזה. כמות כזאת של מילים היא דווקא הישג די מרשים בהתחשב בעובדה שהרוב המכריע של הכתבות שהתפרסמו אודות AltSchool היו כמעט אף ורק פרסומיות, ואילו הדיווחים של רשת בתי הספר עצמה עסקו בעיקר בכוונות ולא בהישגים. כתבה מחודש ספטמבר ב-Business Insider, למשל, מכילה כ-25 צילומים שמתארים את המתרחש בבית הספר (מביקור בחודש מאי) עם תיאורים קצרים ליד כל צילום. מעבר לווינייטות נחמדות הקורא כמעט איננו לומד דבר קונקרטי על מה שמתרחש בבית הספר (מלבד, כמובן, שכולם תמיד מרוצים ומחייכים).

ובכל זאת, באותה כתבה אפשר ללמוד שני דברים חשובים שאיננו לומדים מהכתבה של ציקורל. ציקורל אמנם מדווח לנו ש:

מספר בתי הספר ברחבי ארה”ב אמור להכפיל את עצמו בכל שנה
אבל משום מה הוא איננו מציין את המספר הנוכחי של בתי הספר של הרשת. ובכן, נכון לעכשיו בסן פרנסיסקו פתוחים ארבעה בתי ספר, יש אחד בפאלו אלטו, ועוד אחד בניו יורק, כאשר כל אחד מבתי הספר בסן פרנסיסקו משרת אוכלוסיית גיל שונה. זאת ועוד: בבתי הספר האלו יש בין 80 – 150 תלמידים. היות והרשת דוגלת בכיתות קטנות ושיעור מורים גדול ביחס לתלמידים, בכוונת בתי הספר האלה להשאר קטנים. יש עוד נתון מספרי שנעדר מהדיווח הזה – העלות. הרשת אמנם דוגלת ברב-תרבותיות ומעניקה מלגות על מנת לאפשר לתלמידים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות ללמוד בה, אבל שכר הלימוד לשנה הוא בערך $20,000, ולפי הפרסומים של הרשת מלגה יכולה להגיע עד $5000.

ועל אף הנתונים הדי חשובים האלה, הכתבה מכריזה ש:

עד היום, לפחות מבחינת מספרים, AltSchool מהווה הצלחה אדירה.
אולי אני טועה, אבל אני מתקשה לראות כיצד המספרים שאני הבאתי כאן מצביעים על “הצלחה אדירה”. לאור זה אולי ציקורל מבסס את הקביעה שלו על מספר אחר, ויש מספר כזה. הוא כותב:
ועד כה גייס המודל של בית הספר החדש השקעות בשווי של 133 מיליון דולר(!) מהשמות הגדולים ביותר בעמק הסיליקון כמו מארק צוקרברג (מנכ”ל פייסבוק), פיטר תיל (מייסד פייפל), פייר אומידיאר (מייסד איביי), לורן פאוול ג’ובס (אלמנתו של מייסד חברת אפל סטיב ג’ובס) ואחרים.
האם מעבר למספר המרשים הזה יש סיבה להתלהב מ-AltSchool? זה בוודאי עניין של דעה – ואני מניח שהדעה שלי די ברורה. ובכל זאת, רצוי שדעות יתבססו על משהו. נדמה לי שאני עברתי על חלק נכבד ביותר של החומר שהתפרסם על בית הספר, וגם על החומר שבית הספר פרסם על עצמו. (לפני כעשרה חודשים פרסמתי כאן התייחסות ל-AltSchool. אותה התייחסות התבססה במידה רבה על חוברת PDF שהיום איננו זמין באתר של הרשת. כדי להכיר את התפיסה החינוכית שלה יש צורך לנבור באתר – ולנסות להגיע לתכנים שהם יותר מאשר הצהרות יפות לצורך פרסום.

מאמרון מפברואר 2014, בבלוג של אתר הרשת, מכיל Recommended Reading List עם רשימה מרשימה של ספרים שעוסקים בחינוך. ברשימה הזאת ספרים שאני שמח למצוא אצל אנשי חינוך רציניים לצד כמה אחרים שפחות מוצאים חן בעיני. מספר פעמים באתר יש התייחסות לבתי הספר של Reggio Emilio כדוגמה חינוכית טובה, ומספר פעמים מציינים שהרשת שואפת ל-“Montessori 2.0”. שמו של ג’ון דיואי איננו מופיע באתר, אבל מורגש שחלק לא קטן מהתפיסה החינוכית של הרשת יונקת מהגישה שדיואי פיתח לפני כמה דורות. המפגש בין הגישות האלו ולבין השימוש הנרחב במעקב דיגיטאלי כדי לכוון את הלמידה של כל תלמיד הביא את מייק קולפילד לכנות את הגישה של AltSchool:

Dewey + surveillance
אינני מתנגד לכך שאנשי AltSchool נעזרים בנסיונות חינוכיים קיימים. להפך – אני רואה בכך חיוב. ובכל זאת נדמה לי שזה מעמיד אותם במלכוד מסויים. הם הרי טוענים, כפי שהכותרת בדף הראשי של האתר שלהם מכריזה, שמטרת הרשת היא “School, Reimagined“. (ציקורל רומז על כך בכותרת לכתבה שלו כאשר הוא מציין שבית הספר “החליט להמציא את בית הספר מחדש“.) הקו הזה מוכר היטב אצל “מחדשים” חינוכיים. הכתבה ב-Business Insider, למשל, מדווחת שהרשת:
aims to transform the outdated, early-1900s model of elementary education for the Digital Age
ובהמשך שהביקור בבית הספר נערך על מנת:
to see its revolutionary teaching style in action
מה לעשות – קשה להיות מהפכני ולהמציא מחדש את בית הספר ובאותו הזמן להסתמך על מקורות שכל מי שלמד טיפה מההיסטוריה של גישות חינוכיות מכיר היטב.

אינני יכול להעיד על איכות הלמידה בבתי הספר של AltSchool, ואני נוטה לחשוב שגם ציקורל איננו יכול לעשות זאת. צילומים של ילדים מחייכים, ציטטות של הורים שמרוצים ממה שקורה בבית הספר, ועיצוב שיווקי נוצץ ביותר הם אולי עדות מרשימה, אבל הם אינם מלמדים על הצלחה חינוכית. סביר להניח שכל בית ספר עם מספר מצומצם של תלמידים ומשכורות מכובדות למורים (כך שהם אינם צריכים לחפש פרנסה נוספת ויכולים להקדיש את עצמם לתלמידיהם) היה מגיע להישגים מרשימים. וכמובן אפשר להוסיף שכר לימוד גבוה ומשקיעים עשירים שמאפשרים תנאים וציוד חדשים ומשוכללים מאפשרים לכל תפיסה חינוכית להניב תוצאות חיוביות. בארה”ב יש תנועה לבתי ספר קטנים (ציבוריים, לא פרטיים, וגדולים יותר מאשר AltSchool) שבמשך שנים צוברת נסיון רב. יתכן שהרעיון של בתי ספר קטנים איננו יכול להוות פתרון חינוכי לכלל האוכלוסיה, אבל מערכות החינוך שם, וגם בישראל, בוודאי יכולות ללמוד מהנסיון של אותו זרם ומהתפיסה שמתפתחת בעקבות הנסיון הזה. אבל התנועה הזאת, ונסיונות חינוכיים אחרים, אינם מתיימרים להמציא את החינוך מחדש, ואינם זוכים למיליוני דולרים וגיבוי של יזמים מפורסמים מעמק הסיליקון. נכון לעכשיו זה מה שמביא את הכותרות ל-AltSchool, וראוי להתלהב קצת פחות ממנו עד אשר הוא אולי יצליח לעשות משהו חינוכי מרשים יותר מאשר לזכות בכותרות ובמשקיעים עשירים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *