I first got a request from the CBC Radio afternoon program in Prince George but after explaining my perspective to the producer in a pre-interview she confessed that this wasn't what they were expecting and they would have to get back to me. They never did and I suspect the reason is they were looking for somebody to present the same old story about how the net generation is changing the world.
אבל זאת לא היתה ההזמנה היחידה שהגיעה לבולין. כמה ימים לאחר מכן הוא הוזמן לתכנית אחרת והפעם, גם אחרי שידעו מה הוא עתיד להגיד, לא ביטלו את ההזמנה. אבל אז:
I was somewhat put off as I sat listening to the lead-in to my interview at 7:40 am and heard the announcer say, "Coming up, an interview with a BCIT professor who doesn't believe in technology in the classroom."
והיה גם ראיון שלישי – ראיון שהיה אמור להיות עימות בין בולין לבין דון טפסקוט, דמות מרכזית בבניית המיתוס של דור האינטרנט. ברגע האחרון נבצר מטפסקוט להופיע, ובולין הפך למראויין היחיד. לכאורה אפשר היה, בתנאים האלה, לבדוק את עמדתו לעומק, אבל במקום זה במשך ארבע הדקות של הראיון שאלו אותו שאלות כמו "אז האם יש מקום לטכנולוגיה בכיתה?", ו-"האם הטכנולוגיה הופכת את הסטודנטים של היום לטיפשים?". ואחרי השאלות המעמיקות האלו עברו לנושא הבוער הבא בתכנית.
משום מה, בולין רואה את חצי הכוס המלאה, ושומר על האופטימיות שלו גם בסיום המאמרון. בעיניו, העובדה שמזמינים אותו לתכנית רדיו מצביע על כך שמתרחש שינוי בגישה הרווחת. אני שמח בשמחתו, אבל קשה לי למצוא מה כל כך מעודד בסיפור שהוא מספר. מהסיפור הזה אני דווקא לומד רק שהרדיו מסוגל לשדר רק לקו הפשוט והנמוך ביותר. אולי אפשר להתנחם בכך שלא שם יוכרעו השאלות החינוכיות החשובות.
ההצדקה היחידה שיש לדיון "האם לדור החדש יש יתרון מוכח בתחום התקשוב" היא העובדה שמתבוננים בדור הזה ומנסים להתאים את ההוראה לצרכיו.
בדרך כלל הדיון בנושא מוסט לכיוון שונה לפיו מנסים להצדיק את הכנסת הטכנולוגיה לכיתה ושם לטעמי הדיון עקר כיון שלמערכת החינוך בשלב הזה יש מעט מאוד להציע. הדיון צריך להתמקד בתקשוב מושכל seamless