ווג’וודסקי איננו מתכחש ל-“צרכים” האלה, אבל הוא מהרהר אם באמת נכון ש-“הרעיונות הגדולים” אינם משתנים במהירות. מבחינתו, אין זה סתם הרהור. הרי אם הרעיונות האלה באמת משתנים מהר, אז צריכים לאפשר לתלמידים להתמודד עם השינוי המהיר הזה, ולהבין את המשמעות שלו. והנקודה החשובה באמת בעיניו – צריכים לאפשר לתלמידים לנצל את היכולות החדשות שנוצרות בעקבות השינויים המהירים.
כדי להסביר את עצמו, ווג’וודסקי מביא דוגמה מהוראת אחד המקצועות שהוא מלמד – לטינית. הוא מציין שלאחרונה הלטינית בוודאי לא השתנתה הרבה, אבל בעקבות הטכנולוגיה הדרך שבה לומדים ומלמדים אותה כן משתנה. דרך מקובלת ללימוד הלטינית היא סוג של ניתוח טקסטים המכונה “close reading”. הכוונה היא לבילוש אחר השימוש של מילה אחת – בדיקת השימוש במילה בטקסט אחד, בכל הטקסטים של אותו סופר, ובספרות הלטינית בכלל, על מנת להבין טוב יותר את הטקסט. אין כאן רעיון חדש, אבל לפני עידן מאגרי המידע הדיגיטאליים המלאכה הזאת היתה עבודת נמלים של ממש, והיתה, כמובן, קשה מאד לתלמידים. אבל ווג’וודסקי מסביר שהיום הוא מכוון את התלמידים שלו לאתר של ה-Perseus Project, מאגר שמכיל את מלוא הטקסטים הקלאסיים בלטינית. במאגר הזה כל מילה מקושרת למילון ולמלוא הטקסטים האחרים שבהם מילה מסויימת מופיעה. באמצעות המאגר הזה, עבודת איתור המילים שפעם ערכה שעות רבות נעשית תוך שניות. העבודה האפורה של איתור הטקסטים להשוואה מפנה מקום לניתוח של ממש:
… the student now has a complete list of every use of the individual word. This used to take WEEKS to do. Now it takes seconds. So the student can focus on finding the patterns, making connections, and analyzing the variety of ‘meanings’ the poem offers rather than the mind-numbing task of going on a word-search.
אינני בטוח שאני מוצא את הקשר בין הדוגמה של ווג’וודסקי לבין השינוי המהיר ברעיונות הגדולים שעליו הוא כותב. אבל הדוגמה שלו בהחלט ממחישה כיצד הטכנולוגיה יכולה לשנות את הדרך שבה תחומי לימוד שונים נלמדים. אם המערכת החינוכית תאפשר לתלמידים להשתמש בכלים דיגיטאליים שקיימים היום, היא תיצור את הבסיס שעליו דרכי ההוראה והלמידה יוכלו להשתנות. הוא כותב:
We need to teach kids how to think about how big ideas DO change and often change quickly. And that kind of meta-thinking — which is ever evolving and will never come to a fixed ‘conclusion’ — is best supported by the types of tools available in changeable, customizable, flexible, and holistic Web 2.0 apps and interactive Internet media as well as the types of tools good teachers have always used: Socratic Method, conversation, and compassion.