כידוע, המחשבים, ובמיוחד הטלפונים הניידים, שלנו “לומדים” מההקלקות שלנו על מנת להציע לנו עוד ועוד מאותו הדבר. אי לכך בהצעות שאני פוגש בזרם החדשות שלי בטלפון מופיעות כתבות רבות שעוסקות בטכנולוגיות בחינוך. למען האמת, רבות מדי. בדרך כלל עיון חטוף בכותרת מספיק כדי לדעת אם יש טעם לקרוא את ההמלצות האלו, כאשר פעמים רבות התשובה היא שאין. אבל דווקא מפני שאני מעיין בחדשות דרך הטלפון כאשר יש לי זמן פנוי, אם משהו תופס את העין יש סיכוי טוב שאני כן אקרא. וכך קרה עם כתבה ב-Forbes שכותרתה הכריזה:
The Revolutionary Impact Of Immersive Technology On Education
כבר מזמן למדתי לא להתרגש יתר על המידה ממילים כמו “השפעה מהפכנית” בכותרות של כתבות שעוסקות בטכנולוגיות בחינוך, אבל הפעם, לצד המהפכה נוסף עוד מונח מעורר התרגשות – “immersive technology” שכותב הכתבה מגדיר כשילוב של מציאות מדומה ומציאות רבודה. קשה היה לעמוד בפיתוי. רק לפני מספר שנים אלה בהחלט נחשבו לדבר הגדול הבא, כך שעבור אדם כמוני שעוסק בתקשוב בחינוך כותרת כזאת מבטיחה, אפילו מחייבת, קריאה.
מדובר, כזכור, בכתבה ב-Forbes, ולכן אין זה מפתיע שיחסית מוקדם בכתבה אנחנו לומדים על הפוטנציאל הכלכלי של טכנולוגיות בחינוך. מספרים לנו ש:
the Education Technology (EdTech) industry is set to reach $252 billion by 2020, growing at a 17% annual rate.
זאת ועוד: חלקו של ה-immersive כנראה אמור לתפוס חלק ניכר מהסכום המשמעותי הזה. בנוסף, אנחנו לומדים שלפי ה-OECD משרות רבות (14%) עתידות לעבור אוטומציה מלאה ואילו עבור עוד 32% מהמשרות השפעת האוטומציה תהיה משמעותית. לכן הכתבה מכריזה:
It is imperative, therefore, that education systems adapt to ensure students are equipped with the right skills to survive in our changing world.
וכל זה בא כהקדמה לעיקר הכתבה – הנסיון לשכנע אותנו שאותן טכנולוגיות immersive הן אלו שיבטיחו שהסטודנטים של היום ירכשו את הכישורים הדרושים למחר, וכמובן תוך כדי פיתוח שוק מאד רווחי.
כצפוי, הכתבה מבטיחה לנו שביכולתן של טכנולוגיות immersive לשפר את החינוך. כעדות לכך מביאים ציטוטים מתוך סקירה של ה-New Jersey Institute of Technology שמוצאת ש:
augmented reality has the potential to revolutionize learning in primary and secondary schools more than any other technology has done in the recent past
המשפט הזה הוא כנראה מסקירה שנערך ב-2017 (אין קישור בתוך הכתבה). הוא מופיע מספר פעמים בווב, בעיקר במסגרת של אינפוגרפיקה נחמדה שהוכנה על ידי ה-NJIT. כמו רוב האינפוגרפיקות היא כבדה במשפטים הצהרתיים, ודי חלשה בתוכן של ממש. בסיומה מופיעה רשימת מקורות. אחד מאלה, אם אכן הצלחתי למצוא אותו, הוא סקירת ספרות אקדמית על השימוש במציאות רבודה, משנת 2014. הסקירה מוצאת יתרונות וגם חסרונות במציאות רבודה, וכאופייני לסקירות מהסוג הזה מציינת את הצורך בהמשך המחקר. (באינפוגרפיקה מופיע רק URL שהיום מוביל לדף ראשי של ה-Journal of Educational Technology & Society שמתפרסם באוניברסיטה בטאיוואן. בעזרת קצת בילוש הצלחתי למצוא מאמר שהוא כנראה הסקירה ששימש את מכיני האינפוגרפיקה). המקורות האחרים הם מהסוג של התלהבות מ-Pokemon Go והציפייה שאפשר לשלב אותו בכיתה. אינני טוען שאין מקום למציאות רבודה בתהליכי הוראה ולמידה, אבל אני כן תוהה כיצד מנתונים די שטחיים כמו אלה שבאינפוגרפיקה מצליחים להצהיר על פוטנציאל מהפכני.
בשביל זה יש, כמובן, המחקר, והכתבה מגייסת שניים. אחד מאלה מביא לנו נתון מאד מרשים:
One study in the US has shown that the introduction of technology makes 87% of students more likely to attend class and 72% of them more likely to participate.
כתבתי “מרשים”? נדמה לי שאפילו מרשים מדי. איך מגיעים לתוצאות כל כך מעודדות? התשובה נמצאת בכך שמדובר במחקר משנת 2009 שנערך בקורס אחד עם בערך מאה סטודנטים. ובאילו טכנולוגיות מדובר? המחקר בדק קורס פרונטלי שבו השתמשו במשהו דומה לקליקרים כדי לרכז תגובות של סטודנטים למידע שנמסר דרך מצגת פאוורפוינט. כפי שעורכי המחקר מסבירים:
Interactive Technology involves the classroom use of individual response pads by students to answer questions posted via PowerPoint.
במילים אחרות, לא רק שמדובר במחקר קטן מאד מלפני עשור (שבמונחים של תקשוב זה כמעט היסטוריה עתיקה) אלא שהאינטראקטיביות שבמחקר שונה לחלוטין מזו שכותב הכתבה מבקש לקדם. בנוסף, די מפליא שהיינו זקוקים ל-“מחקר” כדי לזכות בגילוי המרעיש שסטודנטים שמחים להשתמש בטכנולוגיות בשיעור.
והמחקר השני? כנראה שמדובר בסקר שנערך על ידי גוף שמשווק בטיחות דיגיטלית (חומת אש) לגופים שונים, כולל בתי ספר. התוצאות פורסמו בדצמבר 2017 באתר של The Knowledge Academy, גוף שעוסק בהכשרה מקצועית בתחומי העסקים והטכנולוגיה. הכתבה ב-Forbes איננה מקשרת למקור, אבל חיפוש פשוט מעלה שתי כתבות (1 ו-2) שמדווחות על הסקר. שתי הכתבות כמעט זהות, אבל רק אחת מקשרת אליו … שוב עם URL שאיננו נפתח. הכתבה ב-Forbes מביאה לנו תוצאה מרשימה ביותר של הסקר:
a staggering 96% of teachers believe technology has had a positive impact in the way children participate and learn in lessons.
אז מה יש לנו כאן? Forbes פונה לקהילת העסקים. הוא מזהה תחומים מתפתחים ומצביע על שווקים שכדאי להשקיע בהם. והנה, עכשיו הוא מזהה פוטנציאל אדיר ב-immersive technology בחינוך. למען האמת, אין כאן חדש. יתכן אפילו שמי שחיכה להמלצה של Forbes כבר איחר את הרכבת. אבל זה איננו מה שמעניין אותי כאן. מה שמעניין הוא המקורות הדי מפוקפקים שעליהם כתבה כזאת מסתמכת. לא פעם מפצירים באנשי חינוך שהחינוך צריך להתנהל כמו עולם העסקים. והנה, אחד מכתבי העת המוערכים ביותר בעולם העסקים מצביע על השוק החשוב והמתפתח בטכנולוגיות חינוכיות – ה-immersive technology – ומחזק את התחזית שלו באמצעות מחקרים ונתונים שעליהם נדמה שכל איש חינוך מכובד היה צוחק. ולמרות זה, נדמה שהחינוך מוכן להיות מובל על ידי עשירי הטכנולוגיה במקום לסמוך על עצמו.
:-(