סוף טוב, הכל טוב. לאם ולבת שלום … לפני כמעט חודשיים. מזל טוב לכולם!
(יש גם צילום)
בבית הספר, כאשר תלמידים פונים לאינטרנט, לא כל כך משנה להם איזה מידע הם ימצאו – העיקר שיש תוצאות שעליהן אפשר להקליק, ובדרך הזאת להגיע למידע שאפשר להעתיק ולהדביק לתוך העבודה שצריכים להגיש למורה. אבל אין הדברים כך כאשר חיי אדם תלויים במידע שאנחנו מוצאים. פתאום מגלים שלא כל כך קל לסנן את התוצאות השונות לפי מהימנותן. כמעט כל מי שכותב על הנושא מציג מידע קצת שונה, והמידע הזה משקף, כמובן, עמדות שונות.
ואחרי שבודקים את המידע ומנסים לגבש דעה, מגלים שקבלת ההחלטה אינה תלוייה רק בטיב המידע, אלא גם באנשים שיצטרכו לפי ההחלטה. למרות מס השפתיים לזכות של המטופל להחליט, הרופאים והאחיות לא תמיד רואים את ההתערבות הלא מקצועית הזאת בחיוב. אפשר לחוש בדיווח של שרון הרופאים והאחיות כאילו רמזו “טוב, נתנו לכם הזדמנות לשחק באינטרנט, אבל עכשיו תנו לנו לעשות את מה שמראש חשבנו שנכון לעשות”.
בית הספר אינו, כמובן, “העולם האמיתי”, ולפעמים חייבים להודות שלא פעם יש יתרונות בכך שתלמידים לומדים לחפש מידע, ולקבל החלטות על פי המידע שהם אוספים בתנאיי מעבדה ולא בתנאים שבהם החלטה לא נכונה יכולה לעלות להם ביוקר. אבל כאשר משווים בין הדילמה האמיתית שמולה שרון והדס מצאו את עצמם, לבין ההזדמנויות המידעניות שבתי הספר מגישים לתלמידים, מוצאים הבדל תהומי. לא פלא שהכישורים המידעניים של תלמידי בתי הספר מוגבלים – המצבים שמולם הם מתבקשים להתמודד תלושים מהמציאות, מנותקים ממצבים שבם באמת נדרש מידע. תלמידים, וכמובן גם מורים, יכולים ללמוד הרבה מהנסיון האמיתי של שרון והדס.
ו … מזל טוב! כבר אמרנו?
אני מסכימה עם כל מילה שאתה כותב פה. אין ספק שחיפוש מידע מושכל עם השלכות כל כך רציניות זה הרבה יותר קשה ממה שמלמדים בשיעור מידענות. בנוסף למציאת התוצאות הטובות צריך גם לדעת להעריך את המידע שמוצאים וזה עוד יותר קשה