so-called smartphones can make students smarter.
עבור אלה שמתנגדים לשימוש בטלפונים סלולאריים בבית הספר, אין צורך לחפש סיבה לפסול את היוזמה. רבים כאלה מגיבים לכתבה בטיימס, ונדמה שהם לא רק שוללים את השימוש בסלולארי בבית הספר, אלא היו מעדיפים גם להוציא את המחשבים שכבר נמצאים שם. אבל נשמעת ביקורת גם מאנשים שהם בעד שילוב טכנולוגיות חדישות לתוך היכתה. המבקרים האלה רואים ביוזמה תכסיס שבאמצעותו אפשר לחדור לתוך שוק החינוך. אולי בשלבים הראשונים חברות הסלולאר יתרמו מכשירים, או זמן אוויר, לבתי הספר. אבל בהמשך, כך הם טוענים, בתי הספר יגלו שעליהם לרכוש את המכשירים החדישים, והיקרים, ביותר. הכתבה מוסרת, למשל, שאחד מחברי קואליציית הסלולאר:
is also talking to school districts in Chicago, San Diego and Florida about buying specially equipped phones for the classroom. It projects that wireless companies could sell 10 million to 15 million phones as a result of this effort in the next few years.
ומה לגבי המחקר שעליו ידווח בכנס? בשלב הזה קשה להתרגש ממנו. לפי הכתבה בניו יורק טיימס, מדובר בסך הכל ב:
four North Carolina schools in low-income neighborhoods, where ninth- and 10th-grade math students were given high-end cellphones running Microsoft’s Windows Mobile software and special programs meant to help them with their algebra studies.
וזה מה שמדאיג אותי. כבר היום לא מעט בתי ספר, ללא תמיכה של המגזר העסקי, מתנסים עם מכשירים סלולאריים ובוחנים כיצד אלה יכולים לסייע להוראה וללמידה (לפני מספר ימים כתבתי כאן על נסיון כזה באנגליה). הנסיונות האלה צומחים מהשטח. תמיכה כספית מבחוץ בוודאי לא היתה מזיקה, אבל נדמה לי שאין תחליף לעצמאות של בתי הספר, עצמאות שמאפשרת להם להתנסות ולמצוא מה מתאים לצרכים שלהם. אם נעודד מורים ותלמידים לבחון את היכולות החינוכיות של המכשירים האלה, גם אם לא מדובר בדור שלישי, או במכשירים החדישים ביותר, הסיכוי שהם ימצאו שימושים אותנטיים, הקשורים לצרכים האמיתיים של בתי הספר, גדול בהרבה מהסיכוי שיוזמה עסקית חיצונית תעשה זאת.