ג’ודי בראק כותבת, שוב ושוב, על כיצד הרשת משנה את החינוך. היא מביאה דוגמאות של מקורות מידע איכותיים ברשת שבאמצעותם מורים ותלמידים יכולים להעשיר את תהליך הלמידה. היא משוכנעת שהנגישות של המקורות האלה תחולל שינוי במערכות חינוך. ציינתי בעבר שאני מזדהה עם החזון הזה של בראק, ודווקא בגלל זה אני מתייחס למאמרונים שלה בספקנות מרובה. אני מתרשם שבראק חושבת שדי בגישה חופשית לאוצרות המידע שברשת כדי להפוך כל תלמיד לצמא-דעת שגומע את המקורות שנמצאים במרחק של קליק אחד או שניים. אני חושש שההתלהבות של בראק יוצרת הגזמה נוראית, הגזמה שלא פעם גובלת בגיחוך, ואני ממשיך לקרוא אותה כמין אזהרה לעצמי לא ליפול לאותה מלכודת של פשטנות.
במאמרון מלפני שבוע בראק מתייחסת לפן טיפה אחר של הרשת. היא כותבת על כיצד הרשת יכולה לסייע בהערכה. היא מסבירה שכלי ההערכה המסורתיים העריכו את התלמיד ביחס לעמיתיו לכיתה. לעומת זאת, בעזרת הרשת התלמיד נמצא במרחב הערכתי חדש, וטוב יותר: עכשיו הוא יכול להתחרות, ולהימדד, מול תלמידים אחרים בכל מקום בעולם. היא כותבת:
The future online system will let a student anywhere take a test for Algebra 1, for example, and be scored against everyone else — in the world! — who takes it. The setting where this will happen is the emerging global network of learning individuals who are interlinked as individual nodes.
We have improved the system by adding live certified proctors, real time audio/video using TokBox, technical assistance, practice exams, identity authentication, and the ability to assist exam-takers by remotely controlling their computers during an exam.
כאשר בראק מתארת את מערך ההערכה העולמי היא משתמשת במינוח הרשתי הכל כך אהוב עליה – התלמידים הם “צמתים אינדיבידואליים” אבל הם בכל זאת “מקושרים” זה לזה. אבל מינוח שיונק מרשתיות איננה יכולה לכסות על הריקנות החינוכית שבתשתית התפיסה שהיא מאמצת. לצערי, ההתלהבות של בראק מהרשתיות מעוורת אותה לעובדה שבעצם החינוך הולך לאיבוד כאן לחלוטין.
אני מסכימה איתך. איך שהוא נראה לי שהגברת הזאת חיה בבועה ולא מכירה תלמידים אמיתיים.