השיבוש יציל? או אולי צריכים להינצל מן המשבשים?

אם לפני יומיים יכולתי להקדיש מאמרון לנושא ישן מאד, עם קישורים לכתבה שהתפרסמה לפני שנה ולמחקר עוד יותר ישן, נדמה לי שאפשר עכשיו להקדיש מאמרון לאירוע שהתרחש רק לפני חודש. מבחינה מסויימת גם נושא המאמרון הזה ישן, אם כי מהיבט אחר אפשר להגיד שהוא אחד הנושאים הבוערים בתחום התקשוב בחינוך היום. אפשר גם להגיד שהמאמרון הזה הוא המשך למאמרון שהתפרסם כאן לפני חודש מבחינה זאת שגם הוא עוסק בנסיונות של יזמים בתחום האינטרנט לעלות על הסוס של התקשוב בחינוך שנראה בעיניהם כמרחב מבטיח מאד לרווחים.

לפני כשלושה שבועות מאות אנשים התכנסו בסן פרנסיסקו לכנס Disrupt של TechCrunch. TechCrunch הוא אתר מאד נחשב בעולם הסטרט-אפים. יזמים מעוניינים להשתתף בכנס Disrupt כי דרך ההשתתפות הזאת הם יכולים לזכות בחשיפה רחבה – במיוחד אצל משקיעים. מארגני הכנס מזמינים כוכבים מעולם הסטרט-אפ להרצאות ולהשתתף בפאנלים, ויזמים חדשים צמאים ללמוד מהנסיון שלהם. הכנס נחשב לאחד היעדים החשובים של חברות סטרט-אפ שמבקשים להיחשף לקהל הרחב, ובמיוחד למשקיעים שמעוניינים למצוא אפיקים חדשים לכסף שלהם. מפני שהכנס מהווה הזדמנות גדולה עבור סטרט-אפים קטנים, רבים מהם מוכנים לשלם בערך $3000 כדי להשתתף. אני מניח שמארגני הכנס בוחרים בכותרת “Disrupt” מפני שהיא מאפיינת את האתוס הסטרט-אפי – הסיכוי של סטרט-אפ להצליח קשור ליכולתו לשבש את התפקוד המוכר והרגיל של תחום מסויים. מי שמציע מענה לבעיה מוכרת יכול אולי להצליח, אבל סיכויי ההצלחה של מי שיכול לשכנע שיש לו מענה לבעיה שעד עכשיו לא ידענו שיש לנו, או של מי שיכול להראות שהמוצר שלו משנה את כללי המשחק בתחום מסויים, עוד יותר גדולים.

עוד לפני פרסום ספרו של קלייטון כריסטנסן Disrupting Class היו רבים שטענו שהחינוך בשל לשיבוש, ושטכנולוגיות דיגיטאליות הן האמצעי המתאים לשיבוש הזה. בארבע השנים מאז הטענה הזאת הפכה למוסכמה. היום גופים ויזמים רבים מזדרזים לצאת לשוק עם מוצר שיחולל את השיבוש המקווה, וכמובן גם להכניס כסף רב לכיסים שלהם. לאור זה, די מובן שפאנל אחד של הכנס של TechCrunch עסק בחינוך.

במושב של כ-25 דקות שלושה כוכבי תורן בתחום התקשוב החינוכי רואיינו על ידי מנחה מתוך עורכי TechCrunch: ג’ואל קליין, לשעבר המפקח הראשי של בתי הספר של העיר ניו יורק והיום ראש תחום החינוך של News Corps של רופרט מורדוך, סלמן חאן, יזם האקדמיה של חאן, וסבסטיאן תרון, עד לפני שנה פרופסור בסטנפורד והיום יזם Udacity שמציע קורסים מאסיביים ברמה אוניברסיטאית ללא תשלום.

אני עוקב אחר בלוגים רבים של אנשי חינוך, וגם אחרי מספר חיפושים לא מצאתי בבלוגים חינוכיים יותר מקומץ דיווחים על הפאנל שעסק בחינוך. בהתחשב במחיר, נדמה לי שזה די מובן. ספק אם אנשי חינוך יכולים להרשות לעצמם לשלם את המחיר הגבוה. אודרי ווטרס נכחה כעיתונאית בפאנל הזה (ולכן היא לא שילמה), וההתרשמות שלי היא דרך עיניה. (לשם האובייקטיביות, אפשר לצפות בווידיאו של כל 25 הדקות של הפאנל. נדמה לי שהדיווח של ווטרס, כולל נקיטת העמדה שלה, נאמן למתרחש.) כבר עם תחילת הדיווח שלה ווטרס חושפת את נטיותיה כאשר היא מציינת שהכנס נערך באותו הזמן של שביתת המורים של שיקגו, וכותבת:

Technology is a smokescreen here, I think, for other changes that are afoot in the American school system.

מנחה הפאנל שאל את ג’ואל קליין למה, נכון להיום, אין שיבוש של ממש בחינוך. קליין השיב שהחינוך הוא:
a state and government run monopoly which in essence doesn’t align incentives with outcomes.
והוסיף:
there’s no external incentive making you change
עם זאת, בזכות אימוץ הסטנדרטיים של Common Core, ואמצעי ההערכה שמתלווים אליהם, קליין צופה שינוי. ווטרס מעירה שהוא כנראה מתכוון ל-outsourcing של החינוך הציבורי לחברות למטרות רווח. קליין ממשיך שגם השוק, וגם התלמידים, מעוניינים בכשירויות שהסטנדרטים האלה מחייבים.

כאשר המנחה פונה לסלמן חאן הוא שואל אם אכן חאן ויזמים דומים נעשים למומחים בהוראה בהתאמה אישית. חאן משיב שהוראה כזאת היא האידיאל שאליו החינוך שואף, אבל הוא איננו מעשי מבחינה כלכלית. הוא מוסיף, במחווה למורים שכנראה נובע מהביקורת שהושמעה כלפיו לאחרונה מאנשי חינוך רבים, שאנשיו עובדים במשותף עם מורים. באופן כללי הדיון היה סתמי למדי, והמנחה לא הפגין בקיאות בחינוך (בלשון המעטה). במאמרון אחר מאותו שבוע בבלוג שלה ווטרס מהרהרת על כך שרוב הבלוגים הטכנולוגיים שהיא קוראת נוהגים להתרפס בפני מפרסמים ומשקיעים ויחסי הציבור שלהם, וזה מזכיר לה את המתרחש בכנס:

And really, that’s what much of the technology blogs do. It really struck me — no surprise — at Techcrunch Disrupt, watching speakers be handled with kid gloves by the moderators on stage as well as by the bloggers who wrote up the proceedings of each session. There were no tough questions. There was no context. No critique. It’s not journalism. It’s marketing.
אפשר להביא עוד קטעים מתוך הפאנל, ועוד הערות עוקצניות של ווטרס, אבל נדמה לי שזה מיותר. התמונה הכללית שמצטיירת מהפאנל היא של רצון רב לנגח את המורים, שעל פי רוב מזוהים כאחראים למצב החינוך. ובקהל היה רעב גדול למצוא דרך לחדור לשוק מבטיח, אבל הראייה החינוכית היתה רדודה וגבלה בבורות. אבל כמובן אין זה אומר שבעתיד הלא רחוק לא נהיה עדים לבתי ספר רבים שירכשו את אמצעי ההוראה החדשים שיזמים חדשים ישווקו, או למפקחים שידרשו מבתי הספר שלהם להעריך את תלמידיהם באמצעות כלי הערכה תקשוביים חדשים שבינם לבין החינוך אין כמעט כלום.

זה בוודאי מספיק. מי שקרא עד לכאן קולט היטב את הגישה שלי לכנס ה-Disrupt, ולתפיסה ה-“חינוכית” שביסוד שלו. אבל בשלבי העריכה לקראת פרסום המאמרון הזה התפרסם מאמרון נוסף של אודרי ווטרס שבעיני מאד רלוונטי לנושא. במאמרון החדש ווטרס מדווחת על ההכרזה של קבוצת הון-הסיכון Union Square Ventures לפתוח לציבור את המחקרים שהיא עורכת לקראת קבלת החלטות לגבי ההשקעות שלה בתחום החינוך. USV היא קבוצת הון-סיכון מאד מוערכת בתחום ההי-טק, ובאופן כללי היא כנראה די גלויה לגבי שיקוליה וקבלת ההחלטות שלה (אין לי נסיון בתחום ואינני יכול להעיד לכאן או לכאן). החברה איננה רק מדברת על פתיחות, אלא גם מיישמת אותה, ולפני מספר ימים היא פרסמה מסמך גוגל פתוח בו ניתן לעקוב אחר המחקרים והמאמרים שבהם עובדי החברה נעזרים לקראת גיבוש עמדה כלפי יזמויות תקשוביות בחינוך והכדאיות שלהן.

עד כאן, הכל טוב ויפה. הפתיחות הזאת בהחלט ראויה להערכה. אבל הבעיות מתחילות כאשר מעיינים במסמך עצמו. אפשר להגיד שהמסמך מהווה סקירת ספרות, אבל הוא רחוק מאד מלהיות סקירה מעמיקה, או אפילו רצינית. יש בו קישורים לכ-30 כתבות עיתונאיות, מאמרונים בבלוגים, והודעות לעיתונות, עם משפט או שניים של תיאור על כל קישור. בנוסף, יש קישורים לחמישה סרטונים – רובם הרצאות TED. אין פסול באף אחד מהמקורות האלה, ולגבי רבים מהם אני אפילו שמח לחשוב שהם אולי משפיעים על החשיבה של אנשי USV. אבל סביר להניח שמרצה במכללה שהיה מקבל סקירת ספרות כזאת כעבודה מסכמת של סטודנט בקורס על סוגיות בלמידה המקוונת היום היה מחזיר אותה עם בקשה להרחיב, וגם להעמיק מבחינת ערכו של כל אחד מהמקורות. ווטרס בהחלט צודקת כאשר היא פוסקת לגבי המסמך:

what Union Square Ventures has published isn’t “research.” It’s not a literature review. It’s not a history. There’s no explanation of the problem(s) of education — their causes and what online education can solve. It’s not even a particularly good overview of online education in terms of potentials for learning (LOL “learning”) or making money. It feels like the results of Googling “online education” — maybe “education technology disruptive innovation.”
ואפשר, כמובן, להוסיף, שמתקבל הרושם שהסקירה הזאת נעשתה על ידי אנשים ללא רקע חינוכי. אפשר אולי להבין את הרצון להסתמך על “מקורות” חדשים, אבל היכן ההתייחסות להיסטוריה של החינוך או של התקשוב בחינוך? המסמך נטול כל אזכור של תיאוריות חינוכיות, או אפילו של מטרות החינוך. הוא שטחי באופן מדאיג. ווטרס כותבת שהמשקיעים של USV, בעלי הנכונות לפתיחות, הם בין בין קבוצות הון הסיכון האיכותיים ביותר. אם כך הם עושים את שיעורי הבית שלהם לקראת חיפוש אחר הרווח הגדול בתחום החינוך, מפחיד לחשוב כיצד פועלים המשקיעים הפחות איכותיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *