בקבצים האלה התלמידים בכיתה ו’ קוראים בקול ביוגרפיות שהם כתבו על עצמם בצרפתית. כל קובץ הוא בן חצי דקות, פחות או יותר, ויש 25 קבצים (כנראה מספר התלמידים בכיתה). יד על הלב, זה לא מי יודע מה מעניין. נדמה לי שההורים יאזינו פעם אחת ויגידו “יופי”. אולי הם יספרו לבני הדודים שאפשר להאזין באינטרנט לילד שלהם. בכלל לא ברור לי מה הקשר של הקבצים האלה לבלוגים.
אבל תוך כדי הרהור על גודל ההתלהבות לעומת קוטן הערך להם פרויקטים מהסוג הזה זוכים, אמרתי לעצמי שאינני הוגן – לא, חלילה, כלפי הפרויקטים האלה, אלא כלפי פרויקטים בארץ שאינם נופלים באיכותם מאלה שמשבחים כל כך בבלוגים.
לפני כחודש ביקרתי בסיום נושא בבית ספר יסודי בבאר שבע. תלמידי כיתות ה’ התארגנו כסוכני נסיעות לארצות באגן הים התיכון וניסו לשכנע את המבקרים (הורים ומספר אנשי חינוך) “לקנות” את חבילת הנופש שהם הכינו. כדי לשכנע, היה על כל קבוצה לחקור את הארץ שלהם, ולהכין מסלול לטיול משפחתי. הם אספו מידע באינטרנט והכינו מצגות בהן הם הראו מה כדאי לעשות באותה ארץ (וכמובן גם סיפרו קצת על המקום). היה מאד נחמד. לא התלהבתי יתר על המידה, אבל אין ספק שנעשה כאן עבודה לימודית רצינית.
ואני לא חשבתי שזה סוג הדבר שיש לכתוב עליו – הרי פרויקטים דומים מתרחשים בבתי ספר רבים. אנחנו מצפים שהתלמידים של היום יוכלו לפנות למקורות באינטרנט כדי לאסוף מידע, ולארגן את המידע הזה באופן דיגיטלי. ואם התוצאה איננה משהו מלהיב, זה בכלל לא מבייש את הילדים או את המחנכים.
אולי אין זה בחזית השימוש בטכנולוגיות – אין כאן בלוג, אין כאן podcast, אין ויקי. ואולי (וכאן אחת הנקודות היותר חשובות) יכולנו להשיג את אותן התוצאות בלי התקשוב. אבל אחרי שרואים עד כמה מתלהבים מכל כך מעט במקומות אחרים בעולם, ראוי לתת קצת קרדיט לעבודה טובה אצלנו.