לא עקבתי מקורב אחר הבלוגים של התלמידים של אל אפטון, מורה באוסטרליה שפתח בלוגים לתלמידיו בכיתה ג’. קראתי את ההזמנה שלו שיצאה לבלוגרים בבלוגוספירה החינוכית ללוות את התלמידים בכתיבה שלהם, אבל לא התנדבתי למלא תפקיד כזה. כפי שכתבתי בעבר, כל עוד השימוש בבלוגים אצל תלמידים חדש ויוצא דופן, אפשר ליצור התקשרויות בין תלמידים בכיתות שלהם לבין מורים אי-שם בעולם. אבל אם אנחנו שואפים לכך שבלוגים של תלמידים ייהפכו לנורמה, קשה לראות את הליווי הזה כתופעה נרחבת ובר-קיימא.
אבל מידי פעם הצצתי בבלוגים של התלמידים של אופטון, ובהחלט התרשמתי – עד לפני מספר ימים כאשר הוא פרסם בבלוג שלו שהוא קיבל הנחייה ממשרד החינוך של דרום אוסטרליה להפסיק את הפעילות בבלוגים של התלמידים שלו. הסיבות לסגירת הבלוגים אינן ברורות לחלוטין, אבל אופטון עצמו רומז שהבעיה היתה:
too much student identifying information
בלשון מצומצמת וקרה למדי, וללא כוונה, כך נדמה, להאשים את אף אחד, הוא כותב שהמשרד בוחן את הבלוגים של התלמידים מההיבט של:
risk and management issues
קל מאד להגיע למסקנה שמדובר בחוסר יכולת של המערכת החינוכית להבין את הסביבה האינטרנטית. מי שעקב אחר הבלוגים של התלמידים בוודאי התרשם שמידת החשיפה שלהם היתה מאד מצומצמת. השתמשו רק בשמות פרטיים, ומלכתחילה גם קיבלו אישור מהורי התלמידים לפתוח בכתיבה לבלוגים. אופטון מציין שפעמים רבות הוא עסק בשאלות של מידת החשיפה של תלמידיו דרך הבלוגים שלהם, ונדמה לי שאין סיבה לא להאמין לו. הוא מביא מספר דוגמאות של שאלות שהתעוררו אצל המלווים שהיו קשורות לנושא של חשיפת זהות התלמידים. בבלוג שלו (אחרי הסגירה של הבלוגים של התלמידים) הוא גם לא מביע כעס כלפי המערכת. במקום זה הוא מדגיש:
Please Note … Let’s embrace this as an opportunity to promote the value of blogs and online learning generally. There is no benefit in looking for blame here, there is enormous value and potential in celebrating our voices.
במתכונתו הנוכחי (אחרי הסגירה) הבלוג של אופטון מכיל הודעה על הסגירה, ותגובות רבות – נכון לכתיבת הדיווח הזה, כמעט 100. כצפוי, התגובות נעות בין תמיכה באופטון ודברי עידוד, לבין פליאה כלפי מערכת שמסוגלת לסגור יוזמה כמו זאת. מגיבה אחת כותבת:
oh for goodness sake … what century are we in?
בין המגיבים אפשר גם למצוא כמה שמציינים שהם אינם מופתעים. אולי יש גם כאלה שאפילו שמחים – לא מפני שהם חושבים שהוסרה סכנה, אלא מפני שהסגירה מוכיחה את הטענה שלהם שבלוגים מאיימים על החינוך המסורתי ולכן המערכת חוששת בפניהם. נדמה לי שהתגובות מגיעות מכל הארצות דוברות האנגלית (מישראל מצאתי רק את התגובה של סוזן) ונוצר הרושם שהבלוגוספירה החינוכית (באנגלית, כמובן) היא באמת תופעה עולמית. אינני משוכנע שיש צורך במקרה מבחן שיעלה את הנושא הזה לתודעה הציבורית הרחבה (הרי על פי רוב הבלוגים של תלמידים מתנהלים על מי מנוחות) אבל אם היו צריכים לבחור מישהו שעל גבו ייבחן הכדאיות של בלוגים של תלמידים מול הסכנות שבהם, נדמה לי שאופטון, והבלוגים של התלמידים שלו, הם מהסוג שבסופו של דבר יוכיחו שהיתרונות עולים בהרבה על החסרונות.