If you want to know what’s going on in a field, the static and credentialed sources generally aren’t where you want to go. The credentialed sources are great for certain types of information—the solid and stolid facts, the commoditized information, the boring truth – but the real intellectual action is usually occurring in the blogs, newsletters, and forums. Confining students to the credentialed sites is likely to kill their interest and enthusiasm.
However, if I were going to think about what I teach in my courses, much of the valuable information I rely on comes from blogs, and not only from academic blogs. If I want to know what teachers in new media were doing a year. ago, I guess I could read a journal. If I want to know what people are doing now, what new developments are emerging, what is working and what isn’t, I would look at blogs. Wouldn’t you?
המידע שאנחנו מוצאים בבלוגים משקף תפיסת עולם של כותב הבלוג. הוא איננו מידע יבש, אלא מידע שעבר את העיבוד, וגם את המסננים, של מי שמפרסם אותו. על פי רוב הוא מידע מגוייס, מידע שנוקט עמדה. אין שום פסול בכך. בעצם, אפשר להגיד שיש בכך חיוב רב.
אבל קוראי בלוגים כמו שויינברגר וריד כבר מצויידים עם המיומנוית שמאפשרות להם לשייך את מה שהם קוראים לעולם מושגים ברור. אולי לא נעים להודות בכך, אבל הם מסוגלים לעשות את זה מפני שהם כבר צללו לתוך “האתרים המוסמכים” (the credentialed sites). כדי להבין את המשמעות של “מה שאנשים עושים עכשיו” (כדברי ריד) הם כבר למדו מה קרה בעבר. בלי זה, המידע שהם פוגשים תלוש וחסר הקשר.
ריצ’רדסון עושה לעצמו מלאכה קלה, כאשר הוא מתעלם מהמציאות העגומה של הרמה המידעית של התלמידים של היום. אין ספק שצריכים לפתח אוריינויות חדשות, אבל אלה חייבים להתבסס גם על אוריינויות בסיסיות קיימות – כמו הבנת הנקרא למשל.