הזרז להרהור של סטאמר (הפעם) הוא מסמך קצר ששותפה שלו לעבודה מצאה השבוע. המסמך נכתב לפני כמעט עשור, ונועד לעזור למנהלי בתי ספר להבין ולהעריך כיצד טכנולוגיות שונות משולבות לתוך הכיתות שלהם.
סטאמר איננו מפרסם את המסמך עצמו, אבל הוא מציין שכאשר הוא קורא אותו היום הוא מתרשם שהוא עדיין תקף – כמעט במלואו. וזה מביא אותו לשאלה חשובה:
Were we that forward thinking a decade ago or have we just made so little progress in that time?
ככל שאני חושב על השאלה הזאת אני מתקשה להחליט לגבי התשובה. אבל זה איננו רק מפני שאינני יודע איזו משתי האפשרויות משקפת את המציאות, אלא גם מפני שאני חש שהן אינן האפשרויות היחידות. אין לי ספק שהיתה התקדמות רבה. המחשבים והאינטרנט משולבים עמוק לתוך בתי הספר היום, ויותר ויותר כלים בעלי פוטנציאל חינוכי רב נמצאים בידי המורים. אבל לצד ההתקדמות הזאת אנחנו מגלים שהדרך אל שילוב חינוכי אמיתי של המחשב והאינטרנט לתוך תהליך הלמידה מורכבת ומסובכת יותר מאשר פעם תיארנו לעצמנו. כן, ראינו אז לרחוק, אבל אנחנו גם התקדמנו המון. אנחנו פשוט מגלים שהדרך הרבה יותר ארוכה מאשר חשבנו.