קטגוריה: דיגיטאליות

לפני כשבועיים אוטכט כתב שמרבים לשאול אותו אם הוא חושב שצריכים לזנוח לחלוטין ספרים מודפסים. אני מניח שכל מי שעוסק בתקשוב בחינוך פגש את השאלה הזאת לפחות מספר פעמים. נדמה לי ש-"תשובה" ראויה עשויה להיות "למה בכלל חושבים שאני חושב כך?", אבל אוטכט משיב בצורה אחרת, עם תשובה שבהחלט נראית לי. הוא מציין שאם מדובר בספרי קריאה, ממש לא איכפת לו, ושכל אחד יבחר את הפלטפורמה העדיפה אליו. עם זאת, בשדה החינוכי יש יתרונות לספרים דיגיטאליים על גבי ספרים מודפסים שהתוכן שלהם מתיישן מהר מאד. בעיניו אין כאן יתרון שהוא בהכרח יתרון מנצח, אבל הוא מוסיף:

But here’s the thing…no matter where you are in your own transition into a digital reading world we all read more digitally. Emails, Facebook, News, this blog post (unless you printed it off). Just sit back and reflect for a moment how much of your day is reading digital text. Even if you like to read before bed you probably read more online during the day.

"You can write on the text right there," noting that if students aren't allowed to write in textbooks, they can use small sticky notes that come off easily. "You can also flip back and forth very easily, and spatially, there are advantages to print media."

When Pennington's seventh graders took the Smarter Balanced Assessment in English Language Arts on new Chromebooks last April, Pennington didn't teach them how to use the test's annotation feature. Students would have been able to highlight reading passages and take notes on the text to help them answer test questions. He thought it was too complicated for them to learn how to use well in time for the test.

There are a ton of things that are built into most online reading platforms that are never taught to students. Or we try to teach them the same way as we did in a print world and that doesn't work.

אני מודה שטיפה התאכזבתי כאשר גיליתי שהמאמרון עצמו הוא בסך הכל מבוא קצר לאוסף מאמרונים של אנשים אחרים סביב מונחים נפוצים בתחום החינוך היום. אבל האכזבה הזאת התפוגגה כאשר הבנתי שמטרת האוסף היא לחדור מעבר לז'רגון הנפוץ ולהאיר את המונחים האלה באור קצת פחות יומרני. במבוא שלה Artichoke כותבת:

We are reckless jargon users in education. Just ask anyone coming out of your local supermarket what they think “effective pedagogies” or “student agency” means.

Jargon is used to: exclude; disguise; imply expertise; and to market product. No one benefits when words are used to divide and confuse.

I would argue that the addition of the ‘e’ to e-learning/e-learners is now unhelpful as it perpetuates a notion that there is an important difference between these words and the words learning/learners. We learn with or without the ‘e’, and to survive in and contribute to New Zealand society today without the ‘e’ would be a challenge.

So why was the ‘e’ added in the first place? Possibly to emphasise that a change had occurred in our ways of working, but as we know there is nothing new about change – rock, slate, blackboard, paper, screens, touch screens, voice activated screens, augmented glasses… – except that now the speed is phenomenal and requires a learner mind-set to keep up. We know today that learning might happen anywhere, any time, any place, with anyone, and that it is not just about ‘learning stuff’.

Digital Learning Tools and Modern learning technologies

I can tell you one fact and that is that learning does not happen just because you’re holding a device or connected to the internet. In fact the reasons why successful deeper learning takes place have never changed, regardless of our rush to be excited about the web, social media and iPads. Young people don’t want to do everything on devices but do have experiences or witness examples daily of their effectiveness for communication, active learning and creativity output. Young people understand digital tools as a constant option on a Smörgåsbord of numerous tools to carry out all sorts of tasks both in life and for learning. All tools offer potential, the trick is to keep an open mind and not treat one tool differently based on one’s own skill set or experience.

הספריה של הקיבוץ עוברת שינויים. הכרטסת מוחשבה כבר לפני מספר שנים, אבל עכשיו משלימים את המעבר למחשוב ואין כבר צורך ברהיט המיושן שמכיל את הכרטיסים. מי שרוצה למצוא ספר מסויים יכול לפנות ישירות למחשב כדי ללמוד היכן במדפים הוא נמצא, ואם הוא פנוי להשאלה. לפני בערך עשור צילמתי מספר כרטיסי השאלה מספרים הוצאו מהספריה. נהגתי להציג אותם בהרצאות ולהסביר שמדובר בגלגול מוקדם של רשת חברתית – באמצעות העיון בכרטיס יכולנו לגלות מי כבר קרא את הספר שאנחנו שוקלים אם לקרוא, וגם כמה זמן הוקדש לקריאתו. היתה זאת, הרבה לפני פייסבוק, דרך לסמן Like.

The growth of digital bandwidth means that it will fall to our moment – this early 21st century – to decide the long-term future of this print record. We are unlikely to lose the books as bags of words. But we might very well lose them as objects.

That's because libraries are in a tough spot. Few people check out 19th-century books. The volumes are weird looking to a modern reader, and their typesets seem designed to cause eyestrain. So, librarians—being aware of this unpopularity, as well as their own never-very-big budgets – might decide that they should either put these books in deep storage or get rid of them altogether, after scanning their innards.

Again, lest we become confused and forgetful, the function of a great library is to sort and store obscure books. This is above all the task we want libraries to perform: to hold on to books that we don’t want enough to own, books of very limited appeal, unshielded by racks of Cliffs Notes or ubiquitous citations or simple notoriety. A book whose presence you crave at your bedside or whose referential or snob value you think you will need throughout life, you buy. Libraries are repositories for the out of print and the less desired, and we value them inestimably for that. The fact that most library books seldom circulate is part of the mystery and power of libraries. The books are there, waiting from age to age until their moment comes. And in the case of any given book, its moment may never come – but we have no way of predicting that, since we are unable to know now what a future time will find of interest.

כבר בשלב הזה אני חש צורך להצהיר שאינני נוהג כאן במלוא ההגינות. הרי בנוסף לאותן ארבע מילים שכבר ציטטתי היתה גם הרחבה – "Make key ideas VISIBLE", וגם השם של הכלי – WebSummarizer. יכולתי כבר לנחש שמדובר בכלי שיכין עבורי תקציר על משהו שהיה עלי לקרוא. (התקשיתי להחליט כיצד לנסח את סיום המשפט הקודם. הרי לא היה זה נכון לכתוב "שרציתי לקרוא" היות ואם באמת רציתי, לא היתה לי סיבה לקצר את הקריאה בעזרת כלי שמכין לי תקציר. אבל האם נכון היה לכתוב "שהיה עלי לקרוא"? נדמה לי שכן, מפני שהכלי החדש פונה לחינוך, ולכן סביר להניח שמי שישתמש בו יעשה זאת מפני שהוא אמור לקרוא משהו, אבל מעוניין לקבל תקציר בלי לקרוא את הטקסט במלואו.)

ומה עושה הכלי? מזינים לו URL והכלי "חושב" לרגע ומכין מספר קבצי פלט: תקציר "קצר" (מספר משפטים מהטקסט), תקציר "מלא" (יותר מרק מספר משפטים מהטקסט), ורשימה של מילות מפתח מהטקסט, כאשר את אלה אפשר "לפתוח" כדי לראות כיצד המונח מופיע בטקסט. ליד כל אחד מהמונחים האלה מופיע גם מספר שכנראה מהווה שקלול של רלוונטיות המונח לטקסט. בעזרת המרכיבים האלה ניתן, כנראה, לקבל תמונה מספקת על המקור במקום לקרוא את כולו.

על אף ההתייחסות הקצת מבודחת שלי כאן, אני דווקא יכול להבין שכלי כזה עשוי למלא תפקיד לימודי חיובי. היכולת לזהות במהירות את עיקרי הטענות של מאמר היא מיומנות חשובה מאד, ועל פי רוב מערכות חינוך אינן מקדישות לה את הזמן הראוי. יש ערך לא מבוטל בכלי שיוכל לעזור ללומדים לרכוש את המיומנות הזאת. אבל מה קורה כאשר "כלי" מבצע את המלאכה הזאת עבורנו? מטקסט ההסבר בבלוג של הכלי, נדמה לי שמפתחי הכלי חשים אמביוולנטיות מסויימת כלפי השירות שהם מציעים. מצד אחד הם רוצים לשווק את הכלי שלהם ומסבירים לנו שהוא יכול לקצר את הדרך אל הבנת הטקסט, אבל מצד שני הם מתייחסים ללקוחות הפוטנציאליים שלהם כאנשים שכבר מכירים את מלאכת התקצור ואולי אינם כל כך זקוקים לכלי החדש:

In fact when we are summarizing, we are zipping through the whole content, homing in on the important chunks. The summaries give us a feel for the whole article. The summarization works like a powerful filter to save time and effort.

With the ability to summarize web pages everybody can become an instant speed reader. With just a click of a button, WebSummarizer extracts the most relevant keywords and sentences!

You instantly see what the web page is about. The key points are highlighted. This brings your view into focus. You can view any part of the text that contains your favorite keywords. You can rapidly take notes and create mind maps complete with references to the sources.

You get more done in less time.

אבל לצד הנוסטלגיה הזאת מופיעות גם טענות מדעיות – שמי שכותב ביד זוכר טוב יותר את מה שהוא רושם, למשל. מספר מחקרים מחזקים את הטענה הזאת, אם כי אני מתרשם שבכתבות שהתפרסמו לאחרונה ממחזרים מספר די קטן של מחקרים, כאשר חלק מאלה כבר הופיעו לפני מספר שנים. אבל מובא גם ביסוס מדעי שמחזק את ממצאי המחקרים, ביסוס שהולך ומתפתח עם שכלול חקר המוח. טוענים שהיום אנחנו מבינים שהכתיבה (להבדיל מההקלדה) מחזקת נתיבים במוח ולכן מביאה לזכרון טוב יותר. כתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס לפני שבוע (גירסה מקוצרת בעברית הופיעה באתר הארץ), למשל, מצטטת את סטניסלס דהיין, פרופסור לפסיכולוגיה קוגניטיבית:

When we write, a unique neural circuit is automatically activated. … There is a core recognition of the gesture in the written word, a sort of recognition by mental simulation in your brain.

The researchers found that the initial duplication process mattered a great deal. When children had drawn a letter freehand, they exhibited increased activity in three areas of the brain that are activated in adults when they read and write: the left fusiform gyrus, the inferior frontal gyrus and the posterior parietal cortex.

By contrast, children who typed or traced the letter or shape showed no such effect. The activation was significantly weaker.

The origin of the cursive method is associated with practical advantages of writing speed and infrequent pen lifting to accommodate the limitations of the quill.

The invention of reading led to the mutation of our cerebral circuits into a reading device. We gained a new and almost magical ability – the capacity to "listen to the dead with our eyes". But reading was only possible because we inherited cortical areas that could learn to link visual graffiti to speech sounds and meanings. (ע' 302)

We were never born to read. Human beings invented reading only a few thousand years ago. And with this invention, we rearranged the very organization of our brain, which in turn expanded the ways we were able to think, which altered the intellectual evolution of our species. Reading is one of the single most remarkable inventions in history; the ability to record history is one of its consequences. Our ancestors' invention could come about only because of the human brain's extraordinary ability to make new connections among its existing structures, a process made possible by the brain's ability to be shaped by experience. This plasticity at the heart of the brain's design forms the basis for much of who we are, and who we might become. (ע' 3)

אין ספק שממצא כזה חשוב מאד למערכות חינוך שמבקשות להחליף ספרים מודפסים בבתי הספר בגירסאות דיגיטאליות. כמו-כן, הוא גם מציב שלט אזהרה מול אלה מאיתנו שעוסקים בתקשוב בחינוך – הרי לפחות על פניו הוא מעמיד בסימן שאלה את הכדאיות של הדיגיטאליות כמרכיב מרכזי בתהליך הלמידה. אם אנחנו לומדים יותר טוב כאשר הספר המודפס נמצא בידינו, אולי הנהירה אחרי הדיגיטאלי מוטעית ביסודה. אז מה עושה מי שבכל זאת סבור שיש יתרונות לקריאה על גבי המסך? מחפש תירוצים (או לפחות הסברים), כמובן.

נדמה לי שלא כל כך קשה למצוא הסברים (ולקוות שאכן לא מדובר בתירוצים). הסבר אפשרי אחד נמצא בעובדה שהקריאה הדיגיטאלית (ובמיוחד הקריאה לשם הלימוד) עדיין חדשה – גם עבור הלומד, וגם עבור מי שמלמד באמצעות טקסטים דיגיטאליים. כבר ב-2007 יורם עשת ערך מחקר חוזר למחקר שהוא ערך חמש שנים לפני-כן שביקש לבחון את מיומנויות הקריאה הדיגיטאלית של אוכלוסיות גיל שונות. הוא מצא שהפערים בין האוכלוסיה המבוגרת והאוכלוסיה הצעירה, פערים שבלטו במחקר הראשון, הצטמצמו מאד בשני. הפער שבמחקר הראשון כנראה פשוט נבע מכך שהמבוגרים עדיין לא הספיקו להתרגל לקריאה על גבי המסך:

The significant improvement among all age-groups and their matched control group, in the "operational" literacy skills (i.e. photo-visual and lateral skills according to Shneiderman,1998), suggests that usability and experience, and not cognitive development, has a central role in determining the nature of the observed changes.

הפתעה: אצל סטודנטים אין הבדל בקריאה בין דיגיטלי למודפס

We may be moving toward a generation that is cognitively unable to acquire information efficiently by reading a paragraph. They can read words and sentences – such as the bits of text you find on a graphical display on a web page – but they are not equipped to assimilate structured information that requires a paragraph to get across.

I have no patience for the idea that because texting and tweeting force one to be brief, we’re going to lose the ability to express ourselves in full sentences and paragraphs. This simply misunderstands the way that human language works. All of us command a variety of registers and speech styles, which we narrowcast to different forums. We speak differently to our loved ones than we do when we are lecturing, and still differently when we are approaching a stranger. And so, too, we have a style that is appropriate for texting and instant messaging that does not necessarily infect the way we communicate in other forums. In the heyday of telegraphy, when people paid by the word, they left out the prepositions and articles. It didn’t mean that the English language lost its prepositions and articles; it just meant that people used them in some media and not in others. And likewise, the prevalence of texting and tweeting does not mean that people magically lose the ability to communicate in every other conceivable way.

Recent research shows that college students learn equally well from e-readers or printed text (4–6), but electronic textbooks carry a cost in efficiency. Reading electronic textbooks takes longer, on average, than reading print, and many students report higher levels of fatigue upon completion (7, 8).

If so, habitual Web users should have a hard time understanding complex narratives not just when they read, but in television and movies. No one should have watched The Sopranos, with its complicated, interweaving plotlines.

לא ברור האם לא כדאי ללוות את הצעד המהפכני הזה גם בבדיקה מה בעצם הילדים מבינים כאשר הם קוראים מאותם ספרים דיגיטאליים ואיך אפשר לסייע להם בעצם ללמוד טוב יותר מהספרים הדיגיטאליים.

Note-taking needs to be taught just as reading, writing, and scientific investigation need to be taught. Telling students to take notes is probably worse than not saying anything because at least if a lecturer says nothing, the students might remember something interesting from the talk.

3 Trends of Digital Education

חשובות מאד, לא למדתי שום דבר שלא הייתי מוצא בדפי הפרסום של חברה שמבקשת להפיץ חומרי או אמצעי לימוד דיגיטאליים. אבל כן מצאתי משהו מעניין שהופיע בתחתית המאמרון:

Source: Knewton

Education is a 7 Trillion Dollar Industry

Learning Analytics: A Friday Night Rant

Imagine every student has a tireless personal tutor, an artificially intelligent and inexhaustible companion that magically knows everything, knows the student, and helps her learn what she needs to know.

The question our machine is trying to answer is, of all of the content that’s available to me in the system, what’s the best thing to teach you next that maximizes the probability of you understanding the big things that you need to know? What’s best next?

It’s not just what you should learn next, but how you should learn it. Depending on your learning style, it might be best to introduce linear equations through a visual, geometric approach, where you plot the lines and show the intersection. For others, they might respond better to an algebraic introduction.

But here’s the vision. Within five or 10 years, the paper textbook and mimeographed worksheet will be dead. Classroom exercises and homework—text, audio, video, games—will have shifted entirely to the iPad or equivalent. And adaptive learning will help each user find the exact right piece of content needed, in the exact right format, at the exact right time, based on previous patterns of use.

By watching as a student interacts with it, the platform extrapolates, for example, “If you learn concept No. 513 best in the morning between 8:20 and 9:35 with 80 percent text and 20 percent rich media and no more than 32 minutes at a time, well, then the odds are you’re going to learn every one of 12 highly correlated concepts best that same way.”

"According to your clickstream, we've decided you learn calculus best at 7am on Thursdays through an anal suppository"

"We've decided you'll learn quadratic equations best if you're strapped to this table and stimulated with a goose feather."

This is a song… you know, they're all songs, right? What are you gonna do? One song to the next, that's it folks. Don't look for anything else.

Lately I have seen so many variations on sites to make quizzes, flashcards, and sticky notes, I am beginning to feel guilty even sharing them. It’s almost as bad as passing out printable worksheets over and over and over. I don’t want any teacher to think that “integrating technology” means nothing more than using an online quiz or flashcards for assessment or practice. Yes, these tools have a place (everyone needs to start somewhere), but they are no closer to harnessing the true power of technology than tying a horse to pull your car.

I am on a mission to find more easy-to-use tools that go “Ooooooo” and are not simply electronic versions of what I did in school decades ago.