מישהו רוצה לפתח חומרי למידה ללא תמורה?

אני לא תמיד מסכים עם ג’ורג’ סימנס, אבל אין ספק שכמעט תמיד יש לו משהו מעניין להגיד. אבל הפעם, אני מוצא את עצמי מגרד בראש ומנסה להבין את הכוונה שלו.

סימנס מתייחס למאמר מאד מעניין שהופיע ב-Wired News על מה שמכונה crowdsourcing. הכוונה היא לתהליך שבו אנשים רבים, על פי רוב לא מקצועיים, יבצעו, בזיל הזול, פעולות שעד היום בוצעו על ידי אנשים מקצועיים, במחיר הרבה יותר גבוה. המאמר ב-Wired מספר על רשת עיתונים שמחפש דרך לחסוך בהוצאות:

The initiative emphasizes four goals: Prioritize local news over national news; publish more user-generated content; become 24-7 news operations, in which the newspapers do less and the websites do much more; and finally, use crowdsourcing methods to put readers to work as watchdogs, whistle-blowers and researchers in large, investigative features.

אין חדש, כמובן, ב-user generated content. זה סוג הדבר שאנחנו פוגשים כאשר רשת טלויזיונית, במקום להפיק תוכניות בעצמה, משדרת סרטים “אישיים” שהיא מורידה מהרשת. סימנס מנבא שאותו הדבר עתיד לקרות בחינוך. על זה אפשר אולי להתווכח. אבל משום מה, נדמה שהוא רואה בכך משהו חיובי:

In education, I think we will encounter a similar model – instead of completely doing away with traditional structures, we will (and are beginning to) see a gradual blend. That will be stage one. After the existing model has adjusted to more learner-centric processes, the real change will be possible.

קשה לא להסיק מזה שסימנס חושב שהמלאכה של הכנת חומרי למידה ומערכי שיעור יכולה לעבור לידי כל מי שמוכן להתנסות בו. לצערי, יש משהו “הגיוני” בזה – או לפחות הגיוני ברוח הדמוקרטיזציה של הדעת הנושבת בחלק מהמחנה של Web 2.0 בחינוך. בסופו של דבר, המרחק בין “כל אחד יכול לכתוב בלוג” ו-“בעזרת הכלים האלה כל אחד מבנה את הידע של עצמו” (רעיונות שבפני עצמם אינם פסולים) לבין “לא צריכים אנשי חינוך מיומנים ומקצועיים כדי להכין חומרי למידה” איננו גדול כל כך. אבל אפילו אם הוא לא כל כך גדול, הוא הבדל מהותי ביותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *