כבר עם תחילת כתיבת המאמרון הזה אני חש מנה גדושה של אי-נחת – ראייה אחת לאותה תחושה היא העובדה שהמאמר שאליו אני מגיב –
ויקיפדיה – אי למידה או e-Learning? – התפרסם לפני שבועיים ב-Ynet, ורק עכשיו אני מתיישב לכתוב עליו. ושוב, כבר מההתחלה, חשוב לי לציין שיש הרבה במאמר של גיא לוי שמקובל עלי. אבל דווקא מפני שגיא הוא בעל נסיון רב בתחום האינטרנט החינוכי, אני מצפה ממנו לגעת במהויות במקום לעסוק בסיסמאות, כמו שקורה לעתים קרובות מדי כאשר העיתונות הפופולארית מחליטה שהגיע זמן (מידי פעם) לכתוב משהו על מחשבים ובתי הספר, וכמו שקורה הפעם. לצערי, למרות שאולי זה היה בלתי-נמנע, המאמר של גיא גולש יותר מדי לסיסמאות, וחבל. אולי כלפי חוץ אפשר לעשות זאת, אבל כלפי פנים צריכים לגעת בנושא בצורה מעמיקה יותר. הרי, אם אחת ממטרות החינוך היא לפתח את החשיבה הביקורתית והרפלקטיבית, חשוב לנו לעשות את זה כלפי עצמנו, ולא לטשטש נקודות חשובות.
ואחרי השרשרת הארוכה הזאת של התנצלויות ותירוצים, הגיע זמן להתייחס למאמר.
גיא מספר לנו ש:
שאלה בסיסית ששואלים את עצמם אנשי חינוך היום היא האם הערכים בויקיפדיה מדויקים
אני מניח שהוא צודק, ושלא מעט מורים שואלים את השאלה הזאת. אבל אין זה אומר שזאת שאלה “בסיסית”, או אפילו משמעותית. כאשר גיא מעמיד את השאלה הזאת במרכז, הוא גם מאפשר לעצמו מתן תשובה פשוטה וקלה. הוא מספר על בדיקות שנערכו בין הבריטניקה לבין הווקיפדיה ומציין:
בערך “מוטציה” היו 8 אי-דיוקים ב”בריטניקה” ו-6 בלבד בוויקיפדיה, ובערך “קוורק” 5 אי-דיוקים ב”בריטניקה”, ואף לא אחד בויקיפדיה .
ובדרך הזאת הוא לכאורה פותר את הבעיה של המהימנות. אבל מלכתחילה מהימנות לא היתה הבעיה. האם תלמיד שימצא מידע, מהימן או רק מהימן למחצה, על קוורקים האמת יבין מה הם? האם הוא יצליח ליצור תמונה בראש שלו על גודלו של הקוורק, או על ההתנהגות שלו בתוך האטום? האם הוא יוכל לתאר לעצמו היכן הוא פוגש תופעות של מוטציה בחיי היום-יום שלו? אם התלמיד (וגם המורה) מסתפק רק באיתור מידע כדי להביא הגדרה יבשה, אין שום סיבה לא להעדיף את ההגדרה הזמינה והנגישה, והפחות או יותר מדויקת. אם לא בכל תחום אחר, לגבי עדכניות אפשר לטעון לעדיפות של הוויקיפדיה על גבי אנציקלופדיות מודפסות. אני זוכר שכנער גדלתי עם הידיעה שפלוטו הוא כוכב לכת. “עובדה” זאת עדיין מופיעה באנציקלופדיות מודפסות, למרות שהסטאטוס שלו שונה לפני מספר חודשים. עיון בערך של פלוטו בוויקיפדיה יחשוף מידע על הסטאטוס הנוכחי של פלוטו. אז אולי הוויקיפדיה עדיפה. אבל בעצם, זאת בכלל לא הבעיה. הבעיה היא הכמיהה של התלמידים שלנו, וגם המורים, למידע שאפשר להביא לתוך אין ספור ה-“עבודות” שמגישים כדי להראות שהם למדו משהו.
ונדמה לי שיש בעיה נוספת. משום מה, אנחנו גולשים בקלות יתרה מהטענה שהוויקיפדיה באמת יכולה להיות מהימנה, לטענה שהתלמידים יכולים לכתוב ערך מהימן לאינציקלופדיה. גיא מספר לנו ש:
העתידן אשר עידן, במאמרו בגיליון זה על פדגוגיה 2.0,
טוען כי המאפיין המרכזי של עולם הוויקי הוא שהיום התלמידים הם יצרני חומרי הלימוד, ולא המורים ומערכת החינוך.
וכאן צריכים לעצור רקע ולקחת אוויר. הרי נדמה שבצעדים הגיוניים על הוויקיפדיה כמקור שאפשר לסמוך עליו, לעריכה של ויקי כדבר מתאים ללמידה, פתאום מגיעים לקפיצה אדירה. אני גאה להזדהות כקונסטרוקטיביסט לא קטן. אני יכול לשלוף ציטטות מוויגוטסקי ומדיואי כדי להראות שהתלמיד לומד תוך כדי עשייה, ותוך הבניית הידע של עצמו. זאת ועוד: אינני מפקפק בכך ש-“יצירת חומרי הלימוד” מסוג זה או אחר יכולה להיות חלק חשוב של תהליך הבניית הידע. אבל אני גם יודע שמתפקידה של המערכת החינוכית לחשוף את התלמיד לחומרים שיכולים לעזור לו להבין את העולם, דווקא מפני שהוא עדיין בתהליך של רכישת הכלים כדי להבין אותו. המערכת מתווכת בין העושר האדיר שסביבנו, לבין המקום שבו התלמיד נמצא היום. אם התלמיד ייצור את חומרי הלמידה של עצמו, סיכוי טוב שהוא גם יישאר בדיוק היכן שהוא נמצא היום, במקום להרחיב את אופקיו.
אין זה פוסל את האפשרות שהטכנולוגיות האינטרנטיות של היום יכולות להוות בסיס מבטיח לתהליך של הבניית ידע אצל התלמיד. לשמחתי, הן יכולות. אבל עלינו להזהר לא להעמיד את הטכנולוגיה לפני הלמידה, או להגיד שמפני שהתלמידים יצרו “חומרי לימוד” מסויימים, הם גם איכותיים. וכמובן אפשר לטעון שהוויקי מאפשר תיקון מהיר ואלגנטי של טעויות, ולכן אפשר להשביח את אותם חומרי לימוד שהתלמידים יוצרים. גיא עוד כותב:
טכנולוגיית הויקי מאפשרת להם ולמורה לבחון את התפתחות השאלות באמצעות “השוואת גרסאות”.
אבל ספק אם הוא יכול להביא אפילו חופן של דוגמאות שבהן האפשרות הזאת מתממשת. רוב התלמידים אינם יודעים כיצד לשאול שאלה שיכולה להוביל אותם לאיתור מידע רלוונטי שיאפשר להם התייחסות משמעותית לאותן שאלות, התייחסות שאולי היתה מצדיקה “השוואת גרסאות”.
אז אם יורשה לי, הנה בקשה קטנה: אם מישהו היה עד לתופעה של עריכה של ממש של ויקי – או בחינוך היסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון, או אפילו במכללות, אנא, יידעו אותי. הייתי עד למספר נסיונות לימוד תוך שימוש בוויקי, וכמעט בכולם השימוש בכלי הסתפק בהוספת משפט פה ושם (לעתים קרובות משפט שבעצמו הועתק מהוויקיפדיה), ולא בעריכת התוכן כדי לשפר אותו. יתרה מזו, משום מה, כמעט אין הנחייה רצינית בנוגע לשימוש בוויקי. המילים גבוהות, ההבטחה גדולה, אבל כמעט ולא נראה בשטח נסיון לעזור לתלמידים להשתמש בו בתבונה, להבחין בין הנכון והמוטעה, להכין ידיעה ברורה, או לזהות היכן נדרשת עריכה. במקרה של הוויקי, נדמה לי שזה לא רק עניין של טכנולוגיה שהולכת לפני הלמידה, אלא הטכנולוגיה שממש רצה, ומשאירה את הלמידה רחוק מאחור.
אבל אוי! עדיין לא סיימתי! אחרי ציטוט האמירה של אשר עידן על התלמידים כ-“יצרני חומרי הלימוד”, הוא מוסיף:
בעיני זו אבחנה מרחיקת לכת, אך אין ספק כי ההתפתחות המואצת של כלי השיתוף והקהילה ברשת יוצרים הזדמנות נדירה לשינוי פני החינוך
האמינו לי, אני רוצה, באמת רוצה, להסכים. אבל מתעוררת אצלי בעיה קטנה: את הטענה הזאת אנחנו שומעים (וסליחה, משמיעים, כולל אני) כבר יותר מעשור. שמענו/השמענו אותה כאשר נחשפנו לראשונה ל-WWW כמקור אדיר למידע. שמענו/השמענו אותה כאשר מנועי החיפוש העניקו לנו גישה בלתי-אמצעית לים המידע האדיר הזה. שמענו/השמענו אותה כאשר הנחינו את התלמידים שלנו להשתתף בקבוצות דיון שהיו אמורות להוות בסיס לשיתוף של ידע בין התלמידים. ולמה שלא נגיד את אותו הדבר גם היום? הרי היום באמת יש לנו מבחר נפלא של כלים לאתר מידע, לשמור אותו, לשתף אותו, ועוד. אין פלא שאנחנו אומרים שבכוחה של הטכנולוגיה לשנות את פני החינוך. אבל בעצם, אנחנו יודעים היטב (ויודעים את זה כבר מזמן) שלא הטכנולוגיה תחולל את השינוי, אלא שהיא רק מהווה תשתית שעליה עלינו ליישם תפיסה חינוכית אחרת.
אבל שוב, לא נוח לי בהעלאת כל הטענות האלו. הרי אני באמת מקווה ששילוב של תפיסה חינוכית הבנייתית, עם כלים אינטרנטיים חדשים (אישית, ממספר סיבות אני מעדיף את הבלוג על הוויקי, אבל אין זה המקום להרחיב על זה), יוכלו לחולל שינוי במערכת החינוכית. אבל תחושת הדז’ה וו בכל זאת מנקרת בי. בתיאור שלו על השימוש בוויקי גיא כותב:
תלמידים לומדים לתקשר עם מבוגרים סביב ידע, לברור ולאמת ידע, ולערוך אותו בצורה שתהיה נגישה גם לחבריהם.
איכשהו יש לי התחושה שפעמים רבות מדי בעשור האחרון אמרנו את אותו הדבר … כמעט בדיוק באותן המילים.